בארצות המפותחות הולך ומתרחב השימוש בשיטות של חקלאות אורגנית כדי לייצר מזון. חקלאות זו דוגלת בצמצום השימוש בתכשירים המיוצרים בתעשייה הכימית. המוצרים האורגניים מבוקשים על ידי צרכנים שמאמינים שהם עדיפים מסיבות בריאותיות ואקולוגיות.
הוצאות הייצור של הגידולים האורגניים גדולות יותר, כמות היבול קטנה יותר - ועל כן תוצרתו יותר יקרה. כדי שיוגדר כאורגני על המזון לעמוד בכמה קריטריונים עיקריים: אי-שימוש בתכשירי הדברה סינתטיים; אי שימוש בקוטלי עשבים סינתטיים, אי שימוש בדשנים סינתטיים. אי שימוש בחומרי צמיחה ("הורמונים צמחיים"), וגידולים שלא עברו שינוי גנטי.
האיסורים או העקרונות הללו אינם קשורים זה בזה בקשר סיבתי כלשהו. אפשר לגדל יבול תוך שימוש בכולם או רק בחלקם. ואולם, מבחינת המותג, המוצר אינו נחשב אורגני אם לא נשמרו כל האיסורים הנ"ל.
במאמר זה ברצוני להתייחס רק לאיסור התמוה להשתמש בדשנים סינתטיים, הקרויים "דשנים כימיים". תמוה, כי תהיה מקורו או צורתו של הדשן אשר תהיה, אין הצמחים מסוגלים לקלוט את היסודות ממצע הגידול אלא בצורתם המינרלית, כמומסים בתמיסה. הדשנים ה"כימיים" מומסים בקרקע ונקלטים מתמיסה זו על ידי הצמחים כמלחים. הדשנים "האורגניים", הנוצרים מהפרשות של בעלי חיים ומשאריות הצמחים, עוברים בהגיעם אל הקרקע תהליכי פירוק - "מינרליזציה" - שבסיומם מופרשים מהם היסודות כמלחים מינרליים, העוברים תהליכים זהים לאלה של הדשנים הכימיים לפני היקלטותם בצמח. אין הצמח יכול להבחין כלל אם מקור היסודות הנקלטים על ידיו נובע מפירוק החומר האורגני (מינרליזציה), או מהמסת הדשן הכימי.
על כן, אי אפשר להבחין מה מקור היסודות בפרי או בירק העולים על שולחננו. אין הבדל. לא קיימת כל שיטה אנליטית שתוכל להצביע על שוני כלשהו בין פרודה אחת של אותו היסוד ובין שכנתה בתוך העגבניה, ולזהות אם מוצאה מבטן הפרה או מכבשן במפעל הדשנים.
לעומת זאת, אופן השימוש בשני סוגי הדשנים שונה לחלוטין, ויש לו השלכות אגרוטכניות, כלכליות ואקולוגיות. כדי לטייב שדה בדשן אורגני יש צורך במסה של הפרשות בעלי חיים העולה עשרות מונים על משקלם של דשנים כימיים בעלי תכולה זהה של יסודות הזנה, הדרושים לשדה זהה. הטיפול בדישון האורגני כולל הובלה לשטח, עירום בצורות מיוחדות, ערבוב הערימות, פיזור הדשן על פני הקרקע והצנעתו בתוכה. תהליכים אלה דורשים השקעת אנרגיה רבה - דלק שמוצרי בעירתו מגבירים את זיהום האטמוספירה. ערימות הדשן המונחות בצדי השדה עד לסיום תהליך הירקבותן פולטות גז מתאן מזהם. על פי ההערכות, היבול הממוצע ליחידת שטח, המטופל בשיטה אורגנית, נמוך בכ-20% מהיבולים המושגים בשיטות קונוונציונליות - מכאן נובעים הפסד נוסף של אנרגיה ושל משאב מוגבל - מים.
בדשנים הכימיים ידוע במדויק ריכוזו של היסוד המזין ואפשר לגדלם לפי הכמות ולפי מועד צריכתו של היסוד הכלול בהם. לעומת זאת, אין כל אפשרות לשלוט במבנה הכימי של הדשן האורגני וביחסים הכמותיים בין היסודות הכימיים שבו. כמות הדשן האורגני הניתנת לגידול מחושבת לפי צריכה ממוצעת של הגידול המדושן. לכן, עלול להיווצר עודף, או מחסור, ביסודות מסוימים. היסודות העודפים נשטפים לעומק ומזהמים את הקרקע ואת מי התהום. כך גם היסודות שמועד התפרקותם בקרקע חורג ממועד קליטת השורשים.
ייחוס יתרונות או חסרונות תזונתיים לגידולים חקלאיים שדושנו בהפרשות בעלי חיים, לעומת אלה שדושנו בדשנים כימיים, אינו רציונלי ואינו מבוסס ניסויית, ורק מגביר את הזיהום הסביבתי. העדפת הצרכנים מוצרים שלא דושנו בדשנים סינתטיים נטולה בסיס עובדתי ופוגעת בסביבה.
