עדכון אחרון - 11:52 13/08/07 הופעה בעולם אדום, כתום, סגול מאת בן שלו "פורטיסחהקול" הוא מופע ישיבה שנותן בראש יותר מרוב מופעי העמידה שרצים עכשיו. האנרגיות של פורטיס הן אותן אנרגיות-על שהיו לו תמיד, והלהקה שלו ניגנה מעולה פורטיס. איך שהוא מופיע תצלום: דודו בכר רמי פורטיס הופיע לפני שבוע בכפר המוסיקה בניצנים, וקצת מתהפכת לו הבטן מזה. "אני חייב להודות שזאת חוויה חזקה מאוד להופיע לפני 12 אלף זאטוטים", הוא אמר שלשום בלילה לקהל המאות שבא לראות אותו ב"זאפה". מצד שני, כמו שהוא היטיב לנסח לפני 30 שנה, "אפילו שזה טוב, כמה שזה רע". פסטיבל מוסיקה שנועד לשרת אינטרסים של חברת משקאות מעורר בפורטיס רתיעה. מעצבן אותו להופיע על במה שצבועה בצבע אחד מאוד לא תמים. נכון, הוא משתף פעולה עם כוחות הרשע, אבל הוא מבין טוב מאוד עם מי יש לו עסק, והוא מודאג. "עוד מעט הכל יהיה אדום, כתום וסגול. עוד מעט אתם תצביעו לאדומים, לכתומים ולסגולים. הנשמה שלכם תהיה אדומה, כתומה וסגולה", הוא הזהיר את הקהל. הוא מן הסתם היה ער לעובדה שאת הנאום הזה הוא נשא כשמאחוריו, על במת ה"זאפה", מתנוסס פוסטר ענק של חברת משקאות אחרת. לראות את פורטיס על הבמה בניצנים זה לא חיזיון הרבה יותר מוזר מאשר לראות אותו מופיע מול קהל יושב ב"זאפה". פורטיס זה הרי רוקנרול קודח וזיעה ניגרת וקהל עומד ומשתולל. מה לו ולהופעה בישיבה? מתברר, למרבה ההפתעה, שזה דווקא רעיון טוב מאוד. התפאורה המהוגנת שיקפה את העובדה ש"פורטיסחהקול", המופע החדש שלו, לא מתיימר להיות יותר מאשר תחנה צנועה בקריירה של מי שהיה פעם אויב הציבור וכיום הוא אמן אהוב ונערץ, שעובד על אלבום חדש ובינתיים מופיע עם מיטב הלהיטים שלו. אבל איך שהוא מופיע. "פורטיסחהקול" הוא מופע ישיבה שנותן בראש יותר מרוב מופעי העמידה שרצים עכשיו. האנרגיות של פורטיס הן אותן אנרגיות-על שהיו לו תמיד, והלהקה שלו ניגנה מעולה: בראש וראשונה יובל שפריר, שהנחית על התופים מהלומות מדודות אך אדירות במעין הומאז' לז'אן ז'אק גולדברג, אבל גם גיל סמטנה, שהראה שאין שום סתירה בין רוקנרול בועט לבין נגינה רגישה בקונטרבס, ועידו אגמון, שהדגים אותו דבר עם גיטרה אקוסטית, שבחלק מהזמן חוברה לפדאל הדיסטורשן. בחירת הכלים הלא שגרתית היתה בוודאי אחת הסיבות לכך ש"המוות אינו מחוסר עבודה", "תלוי על הצלב", "חצי אוטומטי", "לייפציג ברצלונה", "תחנה סופית", "שקיעתה של הזריחה" ושירים רבים אחרים היו לא רק סוחפים, אלא גם נשמעו רעננים וטריים; לא שונים בצורה ניכרת מהמקור, אבל שונים דיים לסקרן את האוזן. השיר היחיד שבו התחוללו מהפכות היה "נעליים", שנהפך למעין פסקול הזוי למסיבת קוקטייל באווירת טום וייטס קלה. נדמה היה שפורטיס לוחש בין הצלילים: אני יודע שאין לנו סיכוי לשחזר את העוצמה שבה ביצעתי את ההימנון הזה עם ברי סחרוף, אז מוטב שנעשה משהו שונה לגמרי. פורטיס ושות' ניגנו גם שיר חדש אחד. פורטיס אמר לפניו משהו על זה שכל השירים בעולם כבר נכתבו, אבל ספק אם הוא כיוון לכך שהמקצב של השיר החדש מזכיר מאוד את "What a Man" של ראפריות העבר החביבות סולט אנ' פפה. למרבה הפלא, השילוב של הגרוב הזה עם גיטרות כמעט פרימיטיוויות יצר שיר מוצלח מאוד, שמלותיו מדברות על האהבה שרוחשים הישראלים לרגש השנאה ("שונאים אותי, שונאים אותך, שונאים אותם/ שונאים שמח לכולם"). אם הכוח של הגרסה החיה יישמר גם בגרסה המוקלטת, יש סיבה טובה לחכות לאלבום החדש של פורטיס. • • • רמי פורטיס. מועדון זאפה בתל אביב, 11.8 לביקורות הופעות נוספות