הופעה דווקא אכפת לה איך קוראים לה מאת בן שלו משוררת, אמנית ספוקן וורד, זמרת, ראפרית - מה זה משנה? אורסולה ראקר כותבת מלים חזקות מאוד, מדברת או שרה אותן עם הרבה עוצמה ולהט, ומפעילה גם את האגן והרגליים של המאזינים אורסולה ראקר. מיזוג מרתק בין דיבור ישיר לבין כתיבה פואטית תצלום: דודו בכר "I don't care what you call me, 'cause I know who I is" - אורסולה ראקר חזרה על המשפט הזה, עם התחביר השחור הגאה והמתריס, פעמים רבות באחד השירים האחרונים בהופעה שלה. למעשה, דווקא אכפת לה איך קוראים לה. "אנשים קוראים למה שאני עושה 'ספוקן וורד', אבל זה לא נכון. אני משוררת", היא הבהירה. משוררת, אמנית ספוקן וורד, זמרת, ראפרית - מה זה משנה? ראקר כותבת מלים חזקות מאוד, מדברת או שרה אותן עם הרבה עוצמה ולהט, יודעת איך להניח אותן על הביט כך שידברו לא רק אל הראש אלא גם אל האגן ואל הרגליים, וזה מה שחשוב. ראקר משתייכת לקבוצה גדולה של יוצרים שחורים שמבקשים להציג תמונה אותנטית של הקהילה האפרו-אמריקאית - אלטרנטיווה לתמונה המסולפת שמוצגת בתקשורת (או בקליפים של ההיפ-הופ המסחרי). לעתים בזמן ההופעה היה נדמה שהיא מתאמצת מדי לייצג את העמדה הזאת ונופלת לסיסמאות ("אל תאמינו לסי-אן-אן" - כאילו שלא ידענו). גם האזכור שלה לאירועי מפתח בחיי הקהילה השחורה לא תמיד היה מעניין במיוחד. למרבה המזל, אלה לא היו רגעים מייצגים. ראקר היא יוצרת פוליטית מאוד, אבל היא במיטבה לא כשהיא מדברת על המצב החברתי באופן מכליל, אלא כשהיא ממחישה אותו באמצעות סיפוריהן של נשים ספציפיות; ולא רק מתוך תודעתן של הנשים האלה, אלא ממש מתוך גופן (בשירים שלה יש אזכורים בלתי פוסקים לשדיים, עור, רחם, ברכיים, עצמות, וגם לדגדגן). זה מה שהיא עשתה בחלק הארי של ההופעה, ואף שאי אפשר היה להבין עד תום את הטקסטים שלה, החושניות שבה היא מסרה אותם והאופן שבו מיזגה בין דיבור ישיר לבין כתיבה פואטית - היו מרתקים. יחד עם ראקר היו על הבמה גיטריסט ומתופף, שסיפקו לה תשתית קצבית טובה ומעטפת צליל אקוסטית ומהדהדת. שום דבר מורכב ומתוחכם, וטוב שכך. חבל רק שלא היה על הבמה גם נגן בס. קצת יותר הקפדה על הפואטיקה של הגרוב היתה עושה את ההבדל בין הופעה טובה מאוד למעולה. אורסולה ראקר. מועדון ברזילי בתל אביב, 9.8 לביקורות הופעות נוספות