עדכון אחרון - 09:15 23/07/07 עדיף לשמוע אותה בבר קטן מאת ארז שוייצר היה קשה להתרשם מכוונותיה הטובות של טורי איימוס, שכמו הוסתרו מאחורי מסך של רעש חזותי ומוסיקלי לא רלוונטי טורי איימוס ברעננה. למעריצים בלבד תצלום: דניאל צ'צ'יק לבמה עלתה טורי איימוס בדמותה של קלייד, אחת מחמש הזמרות הפיקטיוויות העומדות במרכז אלבומה האחרון, "American Doll Pose". כעבור חמישה שירים ירדה "קלייד" לחדר ההלבשה ואיימוס חזרה לבמה בדמותה האמיתית. בשמלת פאייטים נוצצת בנוסח ליברצ'י או אלטון ג'ון, היא מיהרה להעניק לקהל את מבוקשו - את להיטה הגדול ביותר "Crucify". אלא שדווקא אז התגבשה ביתר שאת התחושה, שמשחק המסיכות עוד לא נגמר. על כרטיס הביקור של איימוס חקוקות מלים כמו אינטימיות, אומץ אינטלקטואלי וחפירה למעמקי הנפש, אבל במפגש החי עמה לא היתה לכל אלה נוכחות דומיננטית. נדמה כי הניסיון להעניק לשיריה ממד של רוק איצטדיונים יצר פער מוזר בין חשיפה אישית לספקטקל נוצץ, בין כאב לבומבסטיות, בין כנות לתיאטרליות שעל גבול הליצנות. על כן זו היתה במידה רבה הופעה למעריצים בלבד, ולא רק מפני שמי שאינו בקיא ברפרטואר הרחב של הזמרת היה יכול להשתעמם בקלות. נדרש איזה קשר רגשי מוקדם, קרבה או הזדהות שמקורן בהיכרות עם הרגעים הטובים ביותר שבאלבומי האולפן של איימוס כדי להתרגש או להצטמרר עמה. בלעדיהם, ולמרות ניסיונותיה של איימוס להתקרב לקהל ולהתחבב עליו, הופעתה בשבת באמפי-פארק רעננה הותירה רושם מהוקצע מדי, שבע רצון, נייטרלי מבחינה רגשית. איימוס האמריקאית היא זמרת-כותבת-פסנתרנית בעלת איכות קולית מרשימה, השכלה מוסיקלית גבוהה ומיומנות נגינה מוכחת. את אלה היא רותמת לסדר יום אמנותי נדיב ואכפתי, הן מבחינה אישית והן מבחינה חברתית. אלא שבהופעתה היחידה בישראל קשה היה להתרשם מכוונותיה הטובות, שכמו הוסתרו מאחורי מסך של רעש חזותי ומוסיקלי לא רלוונטי. הבחירה הבימתית העיקרית של איימוס היתה לעטוף את שיריה בעיבודי רוק נפוחים, לרבות סולואים של גיטריסט נלהב וחסר השראה ושטיחי קלידים בנוסח פופ מתקדם. התוצאה היתה אמנם אנרגטית מאוד - במיוחד דחף את ההרכב קדימה הבסיסט המצוין ג'ון אוונס - אבל לא מובחנת מספיק. לא די בכך שההרכב כמו לא החליט אם הוא רוצה להישמע כמו "אוונאסנס" או כמו "רדיוהד"; הוא גם טישטש את לחניה המורכבים של איימוס, ובוודאי כל רובד עמוק יותר בשיריה. אבל אין סיבה לבוא בטענות לנגנים. איימוס עצמה נראתה כנהנית מאוד מהמעמד. גם כשהיא מימשה את האפשרות המתבקשת כל כך ונשארה לבדה על הבמה עם הפסנתר, היא לא באמת עברה ללחישה. אף שנמנעה מפאתוס של ממש, וכמו בשאר חלקי ההופעה השירה שלה נותרה רהוטה ואמינה בסך הכל, הנפח הגבוה שהעניקה לשירים כמו "Winter" יצר בעיקר תחושה של החמצה. כמו רצף הלהיטים שביצעה והמאמץ הנדיב של איימוס להעניק לאוהדיה הישראלים חוויה מספקת, גם רגע זה לא כיפר על התחושה, שהיה מעניין הרבה יותר לפגוש אותה מנגנת ושרה בבר קטן, שבו הכאב, התשוקה והכישרון שלה היו יכולים להדהד באמת. לביקורות הופעות נוספות