מפל של רעש מופלא מאת ארז שוייצר אם על סמך הקלטות האולפן של "בלונד רדהד" היה אפשר לפקפק במוניטין המצוינים שיצאו ללהקה, על הבמה בתל אביב היא הצדיקה כל מחמאה "בלונד רדהד" בתל אביב. להקת הופעות מעולה תצלום: דניאל צ'צ'יק שום דבר, לא תצוגת הכוח המשכנעת של "רוקפור" בחימום ולא האזנה מוקדמת לאלבומים של "בלונד רדהד" עצמה, שום דבר לא הכין את האוזניים למפל הרעש היפהפה שנחת עליהן ביום חמישי, בהופעתה הראשונה של השלישייה האיטלקית-יפאנית-אמריקאית בישראל. אפשר אף לומר שהעונג גבר בשל היחס ההפוך בין האלבום האחרון והחלש יחסית של השלישייה, "23", ובין ביצועם החי של השירים מתוכו על הבמה המוארת להפליא של האנגר 11 בתל אביב. הרי בדיוק בשביל זה באים להופעה, בשביל כל מה שאי אפשר לחוות בהאזנה ביתית. אם על סמך הקלטות האולפן של "בלונד רדהד" היה אפשר לפקפק במוניטין המצוינים שיצאו ללהקה, על הבמה היא הצדיקה כל מחמאה. זו פשוט להקת הופעות מעולה. האחים האיטלקים סימונה ואמדיאו פייס והזמרת היפאנית קאזו מאקינו, שמוקד פעילותם הוא ניו יורק, באו לישראל ללא תגבורת של נגנים נוספים. האופן שבו שיחזרו ואף השביחו את הצליל שלהם, המבוסס על רבדים-רבדים של ערוצי הקלטה, עורר השתאות. אמנם פה ושם הם השתמשו בתכנות מוקדם של בס וקלידים, ובכמה מקרים נעשה שימוש מוגזם ולא לגמרי הגון בפלייבק, אבל לרוב ניצלו השלושה את מיומנויות הנגינה שלהם עצמם כדי לחפות על מגבלותיו האפשרויות של הרכב מינימליסטי כזה. בעוד שסימונה פייס לא זז ממערכת התופים היצירתית והיצרית שלו, אחיו ומאקינו החליפו ביניהם כלים ללא הרף. לפעמים שניהם אחזו בגיטרה חשמלית, ואז יצרו את חומת הסאונד הנפלאה ביותר, ולעתים ניגן אחד מהם בבס או בקלידים. גם בשירה הם חלקו ביניהם, אבל זו תפסה מקום משני בחוויה, שהיתה בעיקרה פיסית. גלים גלים של חטיבות צליל מהודקות, מחוספסות וחולמניות כאחת, הכו בגוף כחומר ממשי והפכו אותו לזירה של התרחשות חושנית ופסיכדלית נהדרת. את רוב ההופעה הקדישו חברי "בלונד רדהד" לשירים מתוך "23", הנגיש והישיר מבין אלבומיה. האנרגיה שבה טענו אותם נתנה טעם חדש לשירים כמו "ד"ר סטריינג'לאב", "השמלה" או "Spring and Summer Fall", שלמרות גרעין הפיתוי המלודי הקיים בהם, די ממאיסים את עצמם בהאזנות חוזרות. ברגעים אחרים חזרה הלהקה לשירים מתוך אלבומיה הקודמים, שבהם נטתה למוסיקה מורכבת יותר, ניסיונית כמעט. כאן פינה הרעש את מקומו לדינמיקה מסוג שונה, שבה המתח העיקרי נובע מעיוותי קצב, מדיסוננסים הרמוניים ומהנוכחות המסתורית מעט של קולה של מאקינו. אלה היו רגעים של הפוגה חיונית, שערכה היה לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פיסי. האוזניים והגוף דרשו את מנוחתם. האטה מחושבת פחות באה לקראת סוף ההופעה, שבה ירדה מעט רמת האנרגיה שהצליחה השלישייה לייצר. במיוחד ניכר הדבר בהדרנים הארוכים, שבמקום להיות שיא הערב, התפזרו מעט והקהו את עוקצה של המוסיקה. עם זאת, לא היה בכך כדי לפגום ברושם שהותיר אחריו הקונצרט כולו, שגיבוריו עמדו לא רק על הבמה, אלא גם מאחורי הקלעים: רעש הוא דבר נפלא רק אם הוא ממוקם בהקשר נכון, כמו זה שהעניקו ל"בלונד רדהד" אנשי ההגברה והתאורה המצוינים. בזכותם היה הערב הזה לא רק רועש להחריד, אלא גם קרוב להפליא. "בלונד רדהד". האנגר 11, תל אביב. 5.7 לביקורות הופעות נוספות