מפלצת מטאל אנושית מאוד מאת בן שלו בהופעה של "מגאדת" לא היה זכר לקשיים. היא היתה מצוינת - פיצוי מושלם להופעה שפוצצה לפני שנתיים ג'יימס לומנזו, "מגדאת". עשה שריר תצלום: דודו בכר "'מגאדת? מה, הם עוד בחיים?" שאל השבוע חובב מוסיקה שכבר מזמן לא מחובר לצד המטאליסטי שלו. הוא היה צריך להיות שלשום בהאנגר 11 בתל אביב כדי להיווכח שחברי להקת המטאל הוותיקה והמשפיעה חיים, בועטים ונותנים בראש. אחרי הצלחה גדולה במשך רוב שנות ה-90, "מגאדת" ידעה בשנים האחרונות בעיקר משברים, אשפוזים והחלפה חוזרת ונשנית של חברי הלהקה. אבל בהופעה שלה לא היה זכר לקשיים. היא היתה מצוינת. הסולן דייב מאסטיין השתמש על הבמה במונח המיושן "הבי מטאל", ושלושת חבריו ללהקה נראו והתנהגו כמו מטאליסטים מפעם. הבאסיסט המשופם ג'יימס לומנזו התקרב כל כמה דקות אל הקהל, הניף את שתי ידיו ועשה שריר; והגיטריסט גלן דרובר, בכל פעם שיצא לסולו, הניח רגל אחת על המגבר ומיקד את מבטו בנקודה בלתי נראית מעל לראשי הצופים. אם הם ראו את הסרט "ספיינל טאפ", ספק רב אם הבינו שזאת פרודיה. אבל הם ניגנו כמו חיות רעות. ואף שהווליום לא ירד מ-11 והמוסיקה היתה מהירה, כבדה ואגרסיווית, לא היה בה שום דבר קיצוני. היא היתה פשוטה ואפילו מסורתית. מפלצת מטאל אנושית מאוד. בפעם הקודמת ש"מגאדת" הופיעה בישראל, לפני כשנתיים, זה נגמר במפח נפש גדול. ההופעה שלה הופסקה אחרי ארבעה שירים, לטענת המשטרה בשל התפרעות הקהל. ההופעה שלשום סיפקה פיצוי מושלם. "הבטחנו לחזור אחרי הפעם ההיא, ואנחנו מקיימים הבטחות. אני מקווה שהיה לכם גרייט פאקינג טיים", אמר מאסטיין לקראת סיום. מבט על הקהל הנהדר, שהרעיף על הלהקה המון אהבה, הבהיר שאכן היה. איזה כיף היה לעמוד ליד קבוצה של נערות שהניעו את שערן הארוך לקצב התופים הרועמים ולספוג מדי פעם מכת שיער קלה, וגם כשמרפקים של נערים משולהבים נתקעו מדי פעם בצלעות זה לא היה נורא. במטאל כמו במטאל. הפעם היחידה שהפיסיות של הקהל הרתיעה היתה בסיום ההופעה, כשמאות אנשים מפוצצים באנרגיות זרמו אל פתחי היציאה הצרים. לא היה חסר הרבה כדי שמישהו ייפגע. כדאי מאוד שאנשי האנגר 11 ימצאו דרך למנוע הישנות מקרה דומה לקראת ההופעות הבאות במקום. • • • "מגאדת". האנגר 11 בתל אביב, 2.7 לביקורות הופעות נוספות