זהו בידור מאת בן שלו הזמרת הבינונית וקטעי הקישור הטרחניים נשכחו כש"התזמורת של גלן מילר" ניגנה בהתלהבות ובתנופה להיטי סווינג שהתקבלו במחיאות כפיים סוערות התזמורת של גלן מילר היתה להקת הג'ז הכי פופולרית בעולם בתקופה שבה הג'ז היה הרבה יותר מאשר סגנון מוסיקלי; הוא היה הביטוי המובהק של החופש, של אמריקה. הממד הזה של המוסיקה הודגש ביתר שאת במשטרים דכאניים, ויותר מכל בברית המועצות. אולי זאת הסיבה שמתוך כ-2,000 צופים (מספר חריג מאוד במושגים של עולם הג'ז) שבאו שלשום להופעה של "התזמורת המפורסמת של גלן מילר" באמפיפארק רעננה, הרוב המוחלט היו דוברי רוסית. "התזמורת המפורסמת של גלן מילר" מנגנת את המוסיקה המזוהה עם מילר, שמת ב-1944, בדיוק כפי שבוצעה במקור. אין לה שום יומרה להיות מקורית, ודאי שלא חדשנית. המטרה היחידה שלה - בדיוק כמו המטרה של מילר בשעתו - היא לבדר. כדי להגשים אותה היא לא הסתפקה בשחזור אלגנטי של הקטעים הקלאסיים של מילר, שבוצעו היטב (אם כי לא בצורה מפוארת), אלא שילבה בהופעה גם שירים בידוריים במשקל נוצה, שאיבדו למרבה הצער את כל החן שהיה להם בשנות ה-40. אפשר היה להצטער על הבחירה הזאת, אבל גם בכך שמרה התזמורת על המורשת של מילר. הזמרת של התזמורת התגלתה כווקאליסטית בינונית מאוד, וקטעי הקישור של המנהל המוסיקלי, ויל סאלדן, היו התגלמות הטרחנות. אבל כל החסרונות נשכחו כשהתזמורת ניגנה בהתלהבות ובתנופה את "Pennsylvania 6-5000" ,"In the Mood" ,"Moonlight Serenade" ולהיטי סווינג אחרים. ומכל מקום, זאת היתה הופעה שהצלחתה נמדדה בראש ובראשונה בעוצמתן של מחיאות הכפיים, והן היו סוערות. • • • "התזמורת המפורסמת של גלן מילר". אמפיפארק רעננה, 23.6 לביקורות הופעות נוספות