תחקיר מוסף "הארץ" ההימור של ג'רי מאת אורי בלאו פגיעה ישירה במכל האמוניה של מפעל חיפה כימיקלים עלולה להביא למותם של עשרות אלפים מתושבי מפרץ חיפה * בפברואר 2006 קבע פיקוד העורף כי אסור להפעיל את המכל בשל בעיית מיגון * אלוף פיקוד העורף, יצחק (ג'רי) גרשון, הפך את החלטת הדרג המקצועי, אימץ את עמדת הנהלת המפעל והתיר להם לעבוד כרגיל * בתחילת המלחמה הסביר גרשון בכנסת ש-90% מהחומרים המסוכנים הורחקו אף על פי שרוב המכל היה מלא וטילי החיזבאללה נפלו במפרץ * גרשון: הכל בסדר, הסבירות אפסית מכל האמוניה של חיפה כימיקלים. התרחיש הפסימי מדבר על 100 אלף נפגעים צילום: דורון גולן (ג'יני) התרחיש הפסימי דיבר על 100 אלף נפגעים, מתוכם עשרות אלפי הרוגים. בערך כמו מספר ההרוגים בפצצת האטום שהטילו האמריקאים על נגסאקי. ענן גז חסר צבע, אבל עם ריח חריף שאותו לא ישכחו הניצולים לעולם, שיתפרץ כהרף עין ממכל האמוניה המבוקע של חיפה כימיקלים, ייתלה מעל שמי המפרץ וינוע עם הרוח, אולי לכיוון חיפה, אולי לכיוון הקריות. בכל מקום שבו יעבור הענן השקוף הזה יותיר אחריו מוות וכאב. בהתחלה הריח, ואז הצריבה האיומה בעור, בעיניים, בריריות האף, בריאות. מי שייחשף לגז, ייפגע מיד. מי שייפגע, ישאל את נפשו למות. רבים מהנפגעים ברדיוס של שלושה ק"מ מהמפעל אכן ימותו. ברדיוס של 12.7 ק"מ מהמפעל עדיין יהיו נפגעים. הכל תלוי במזג האוויר, בכמות האמוניה שבמכל הענק וביכולת הטיווח של חסן נסראללה. זה היה התרחיש הפסימי, אבל בפיקוד העורף שבראשותו של האלוף יצחק ?(ג'רי?) האלוף יצחק גרשון. נו, אז מה הבעיה? צילום: לימור אדרי גרשון, שלטה האופטימיות. בתחילת מאי האחרון, חודשיים לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, הפך האלוף גרשון את החלטת הדרג המקצועי במשרדו, שאסרה על המשך השימוש במכל האמוניה הענק והפגיע שבמפרץ חיפכל עוד לא ישפרו את המיגון שלו, ונתן למפעל חיפה כימיקלים אישור להמשיך לפעול כרגיל, בלי להשקיע ולו שקל נוסף באבטחת המכל. הסיכויים לפגיעה ישירה הם זעומים, הרגיע פיקוד העורף, וממילא עד שישוגרו טילים למפרץ, תמיד אפשר יהיה לרוקן את האמוניה ולצמצם את הסכנה לאפס. אבל רגע האמת הגיע מהר מהמצופה והקונספציה של פיקוד העורף קרסה כמו יתר הקונספציות במלחמה הזו. המתריעים בשער מכל האמוניה במפרץ חיפה הוקם בשנת 1986 על ידי חברת חיפה כימיקלים, חברה עם קשרים מצוינים בצמרת המדינה אבל גם עם מסורת ארוכה של זיהום סביבתי, ניהול כוחני והתעלמות מתמשכת מהרשויות ?(ראו מסגרת?). מכל הענק הוא הגדול מסוגו בישראל ומשמש כמאגר העיקרי של החומר באר האמוניה - תרכובת חנקן ומימן רעילה ביותר - היא מרכיב חיוני בתעשייה הכימית והביולוגית. השימוש העיקרי בה הוא לייצור דשנים, חומרי נפץ ופולימרים. במכל של חיפה כימיקלים היא נשמרת בהקפאה עמוקה של מינוס 32 מעלות, במצב צבירה נוזלי. בתנאי לחץ וטמפרטורה רגילים היא תהפוך במהירות לגז. מכאן החשש הגדול: במקרה של ביקוע המכל כתוצאה מפגיעת טיל, רעידת אדמה או כל מכה אחרת, תתחמם במהירות האמוניה שבתוכו ובהבזק אחד יתפרץ ענן הגז לאוויר הפתוח. במשך שנים פעל מכל האמוניה ללא הפרעה. בשנות ה?90 החלה להתעורר המודעות לסכנה הגלומה בו. דו"ח מבקר המדינה מאפריל 2001 בנושא "עמידות מבנים ותשתיות ברעידות אדמה" התייחס למכל האמוניה וקבע כי "לפי סקר סיכונים שעשתה הרשות לפיתוח אמצעי לחימה ?(רפא"ל?) וסקר הסיכונ האינטגרטיווי שנעשה בדיעבד, אם יתבקע המכל צפויים אנשים הנמצאים במרחק של עד 12.7 ק"מ, להיפגע, בדרגות חומרה שונות, על פי התנאים המטאורולוגיים שישררו באותה עת... אם יתבקע המכל, צפויים אנשים הנמצאים במרחק של עד שלושה ק"מ ממנו למות". קבוצת מדענים מהטכניון ואנשי פיקוד העורף לשעבר חיברה דו"ח קשה לא פחות. המדענים ביקשו לבדוק מה יקרה חלילה אם יתבקע המכל באירוע טרור, פגיעת טיל או אסון טבע. תסריט האימה שהם הציגו מדבר על חשש לעשרות אלפי נפגעים, תלוי בכמות האמוניה במכל ובתנאים המטאורולוגיים. אחד מהם הוא פרופ' עמוס נוטע, לשעבר חבר הוועדה לאנרגיה אטומית, קצין אב"כ ומפעלים של פיקוד העורף עד שנת 92' וחבר סגל בטכניון. "אף פעם לא ניתחו את המכל על פי תרחיש אמת", אומר נוטע. "כשהייתי בתפקיד ולאחר מכן קיבלתי תרחיש שהגדרתי כתרחיש ממלחמת העולם השנייה. כשאמרתי שאלה תרחישים לא סבירים, אמרו לי שהשטח של המכל לעומת השטח של המפרץ הוא קטן ואי אפשר לפגוע בו. ההסבר שישנם כלים שאפשר לפגוע אתם במטרות די מוגדרות לא עבד עליהם. "ב?2004 התבקשנו, כאנשי טכניון שבקיאים בזה, לנתח תרחיש מסוים. בתרחיש הזה לקחנו פיצוץ שמשחרר כמות ?(של אמוניה?) לאוויר בפלאש הראשוני והמשני, והתייחסנו לכיווני הרוח, לקחנו את אחוז התושבים ואחוז הפגיעות ויצא לנו איזה 100 אלף נפגעים"הפרופסור לסוציולוגיה אבי קירשנבאום, מומחה להתגוננות אוכלוסיה וניהול אסונות, היה חוקר בפיקוד העורף עד לפני שש שנים. גם הוא מכיר היטב את מכל האמוניה. "עכשיו החשש הוא מהקטיושות, אבל אם תהיה רעידת אדמה? כל מפרץ חיפה יכול בבת אחת להתפוצץ. אני יודע את הנהלים כי אני הייתי בפיקוד העורף ואמורים לרוקן את המקומות האלה". אנשים גרים על פצצה ואין להם מושג? "יש להם מושג. אנשים שגרים קרוב מבינים שהסיכון הוא מאוד גבוה, אבל בפועל אנשים יעשו משהו רק כשמשהו קורה. חיפה כימיקלים גם עושים הכל כדי להשתיק אנשים שמזהירים על הסכנה הזו". אתה נתקלת אישית בלחץ מצד המפעל? "אני קיבלתי מכתב אזהרה מעו"ד אבי פילוסוף, יו"ר חיפה כימיקלים. הייתי מוזמן ל'פופוליטיקה' פעם, שעה אחרי ההזמנה הטלפונית קיבלתי אי?מייל, פקס. היו שני מכתבי אזהרה בטכניון". לא לדבר על זה? "בדיוק". אתה מדבר על קטסטרופה בסדר גודל שהמדינה לא חוותה אף פעם. "נכון. זאת הסיבה שאני לפעמים לא ישן בלילה. אני ברוך השם לא גר על יד המכל". בגלל זה? "כן. אני אפילו לא נתתי לבן שלי לשכור דירה בקריות. יש לו ילדים ואמרתי לו 'בשום פנים ואופן אתה לא תגור שם'". האלוף הופך את ההחלטה חיפה כימיקלים שיגרה מכתבי אזהרה לשורה של פרופסורים שהזהירו מפני סכנות המכל וגם למהנדס שבתאי עזריאל, שריכז את הלובי נגדו. אבל למרות ניסיונות ההשתקה, חילחל החשש מפני מכל האמוניה גם לפיקוד העורף. בספטמבר 2005 שלח הפיקוד לעיריית חיפה מכתב שכותרתו: "מכל האמוניה במפרץ חיפה". "כל עוד לא התקבלה החלטה אחרת ובהתאם לאיומים הקיימים באזור, מערכת המיגון של המכל במצבה הנוכחי אינה מתאימה לדרישות פיקוד העורף", קובע ראש מדור מחקר ופיתוח בפיקוד, רס"ן בני ברוש. למכתבו צורף מסמך מסווג המפרט את דרישות המיגון הנוספות הנדרשות מחיפה כימיקלים. מכתב נוסף של ברוש מפברואר השנה קובע ש"אין לאפשר המשך השימוש במכל כאשר אינו עומד בדרישות המיגון". המשמעות האופרטיווית של המכתב הזה היתה אמורה להיות השבתה של המכל, כל זמן שמיגונו לא משופר. אלא שכעבור שלושה חודשים, מבלי שמיגון המכל השתנה במאומה, קיבלה עמדת פיקוד העורף תפנית של 180 מעלות, והפיקוד אישר שהמכל בטוח לשימוש. השינוי המפתיע התרחש בעקבות פגישה של אלוף הפיקוד החדש יצחק גרשון עם עו"ד אבי פילוסוף, יו"ר חיפה כימיקלים וממלא מקום המנכ"ל. במכתב שנשלח מלשכת האלוף לפילוסוף בתחילת מאי 2006 נאמר כי בעקבות הפגישה ו"על פי בדיקה של אג"ת/מנת"ם ?(אגף תכנון/מרכז לניתוח מערכות?)אושרה ע"י מפקד פיקוד העורף לא נשקפת סכנה ממכל האמוניה בהקשר המלחמתי, לכן בהינתן מצב מלחמה ידרוש הפיקוד על פי סמכותו לצמצם את תכולת המכל למידה שלא תסכן אפילו את עובדי המפעלים בסביבה, כל שכן כאשר מדובר באוכלוסיה במעגל השני והשלישי. על החברה לפעול לגיבוש תוכנית רב שנתית שתכליתה נטרול מקסימלי של הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מהימצאותו של מכל מסוג זה בסביבה רוויית אוכלוסין, על ידי העתקת המכל או חלוקתו למקטעים". זמן קצר לאחר מכן הוציא הפיקוד מסמך שכותרתו "אישור פיקוד העורף לבטיחותו של מכל האמוניה". הפעם לא חתם על המכתב איש מהדרג המקצועי בפיקוד, אלא סרן נעם שילה, ראש לשכתו של אלוף הפיקוד, שכתב: "רמת האיום הסביבתי העלולה להיווצר כתוצאה מפגיעה במכל האמוניה נבדקה שוב אל מול האיום ומול רמת המיגון הקיימת במתקן. מיגון המכל עומד בקריטריונים של פיקוד העורף, בעיקר בשל העובדה כי במצב של מלחמה תרודד הכמות לרמה שלא יהיה בה כדי לפגוע באוכלוסיה השוכנת בקרבתו". סגן ראש עיריית חיפה, אדריכל שמואל גלבהרט, לא מצליח להבין מה בדיוק השתנה בתקופה שבה הגיעו לעיריית חיפה שתי הקביעות הסותרות. "המכתב של רס"ן ברוש הוא חד משמעי. הוא איש מקצוע - האלוף הוא לא איש מקצוע", אומר גלבהרט. אז למה לדעתך האלוף החליט בניגוד לדעתו? "תראה, אני יודע איך זה, כשנפגשים החבר'ה. אני גם עברתי את זה בחיפה כימיקלים, הם יודעים לארח. עושים לך הצגת תכלית, אתה צריך לשמור על קור רוח ולא להיסחף במצגת היפה שמראה איך הם עושים דשנים לכל העולם, וכמה זה חשוב, ואיך הם מאכילים ילדים רעבים, ואיך העולם היה נראה ללא חיפה כימיקלים, ואחר כך הדגמות איך הכל ממוגן - פה משפריצים ופה מתיזים. ותוך כדי זה דוחפים לך מכל הצדדים, פה קערה עם עוגיות ופה קערה עם פירות והכל באווירה ככה, כמו שצריך". זה מה ששיכנע אותו? זה נשמע לי מופרך. "אני נצמד לעובדות. המכל לא עמד בדרישת פיקוד העורף והנה פתאום הוא עומד בדרישות הפיקוד בלי שהוסיפו מילימטר אחד של מיגון, בלי שעוצמת הסיכון ירדה, בלי שום סיבה נראית לעין. למה זה קרה? יש כאן כר נרחב לניחושים. אני לא חושד שהיו כאן טובות הנאה, אבל יש דרכים שונות להשפיע ולהסתחבק על מישהו, ולשים את היד על הכתף. ותתפלא כמה אצלנו אוהבים את זה. אני ראיתי איך הם מטפלים במי שהם רוצים בתמיכתו. אני חושב שזה מין קלות דעת, מין נאיוויות של לובש מדים שהתלבשו עליו מכל הכיוונים שם מחיפה כימיקלים". בשיחה עמו הסביר האלוף גרשון שהפיכת ההחלטה נבעה מניתוח הההסתברות לפגיעה במכל. הוא טען כי אינו זוכר מפגשים בענייני עבודה שקיים עם אבי פילוסוף, יו"ר חיפה כימיקלים והמנכ"ל בפועל. "את אבי פילוסוף אני מכיר בגלל שהוא היה בעלה של דליה רבין. מעבר לזה ההכרות שלי אתו היא מוגבלת - 'שלום, שלום' - ואני לא חבר שלו ואני לא נפגש אתו ולא מכיר אותו משום מקום אחר". אבל היתה פגישה שלך עם מנכ"ל חיפה כימיקלים. "היתה פגישה עם כל בעלי המפעלים ועם המומחים של המשרד לאיכות הסביבה". אני מדבר על פגישה ספציפית עם המנכ"ל. "אני יודע דבר אחד. בקשר למכל הספציפי הזה נפגשנו עם האנשים הרלוונטיים שמפעילים את המכל כדי לעמוד על האפשרויות השונות שעומדות בפנינו. כמו מפקד בכל מקום, קיבלנו החלטה ולפי דעתי היא עמדה במבחן המציאות". הם מפחדים האלוף יוסף משלב, היום מתאם הפעולות בשטחים, היה אלוף פיקוד העורף עד שנת 2003. בזמן כהונתו עדיין לא היה בידי החיזבאללה מערך הרקטות שיש בידיו כיום ומשלב זוכר שגם לו אמרו שהסיכוי לפגיעה במכל הוא אפסי. בכל זאת, האלוף חשב שלא נכון לקחת סיכונים והציע פתרון שיתמודד עם פגיעה אפשרית של טיל. משלב לא מבין עד היום מדוע הצעתו לא יושמה. "היה ראוי להמשיך וללחוץ למרות הסיכוי של איקס למיליון, כמו שאמרו לי בעלי הסקרים. אני לא חי בסקרים. אני יודע שתמיד אם זה סיכוי אחד למיליון אני יכול להיות האחד. בזמנו סוכמה חבילת המיגון ואני לא יודע מה נעשה עם זה". המפעל הסכים לכל? "המפעל תמיד התנגד. המפעל היה מוכן להתעמת עם הצבא גם בערכאות המשפטיות והוא לקח את שמוליק ארד ז"ל ?(בעבר אלוף פיקוד העורף?) כיועץ וניסה להדוף את הדבר הזה. מפעלים לא ששים לשים כסף. עניינית, שאלת אם הבעיה היתה ידועה - כן. האם הנושא הזה נבדק - כן. האם היה צרילתת פתרון - כן. למה לא ניתן פתרון? איני יכול לספק לך תשובות לעניין הזה. תדבר עם אלוף הפיקוד". לאלוף גרשון יש הסבר מצוין. משלב, אליבא דגרשון סתם מגזים, והגורמים המקצועיים פשוט פחדו להתעמת אתו ולכן אימצו את גישתו המחמירה כלפי מכל האמוניה: "אני בשלב ראשון אמרתי שההחלטות של קודמי בתוקף. אחר כך הבנתי מהמומחים שההחלטה להוסיף מיגון לא סבירה, שהיא מתבססת על תרחיש קיצון. השארתי את ראש מחלקת מיגון לשיחה בארבע עיניים אחר כך, ואמרתי 'תגיד, אתם אומרים לי פה, שלא צריך למגן עוד. אני מקבל את זה, מקבל את הניתוח. למה לא אמרתם את זה לאלוף משלב שקבע את הקביעה הזאת?' אז הוא אמר לי שהם פחדו ממנו. הם פחדו ממנו, אתה מבין? על זה לא מבססים מדיניות". האלוף משלב סירב להתייחס לדברים האלה של גרשון. רס"ן ברוש, בספטמבר 2005, אחרי שמשלב פרש מזמן מהתפקיד, עדיין מפחד? גרשון: "כרגע זה לא רלוונטי. לא כדאי להיתפס לדבר הזה. צריך להסתכל על כל סוגיית החומרים המסוכנים בראייה כוללת של מה המשמעות של זה ביום שאחרי המלחמה הזאת. אפשר לחזור להיות מדינה מתקופת האבן, להימנע משימוש בחומרים האלה - אז נייצר כאן פיתות עם שמן זית וחומוס כמו שכנינו - או להיות עם החומרים האלה ולהיות מדינה מתקדמת כמו בריטניה או צרפת או אמריקה. לא הייתי עושה מהמכל הזה עניין. לא בשביל האויבים שלנו ולא בשביל אלה שרוצים לעלות לכותרות. מדינה מתקדמת עם תעשיות מתקדמות לא יכולה לחיות בלי הדברים האלה. והשאלה האם תפיסת ההתמגנות נכונה או לא נכונה - זה נבדוק בעתיד". אולי היה צריך פשוט להעביר את המכל למקום אחר? "הדבר הזה נעשה יחד עם בעלי המפעלים. בדקנו את כל האפשרויות: לבטל את המכל ולהטמין אותו בקרקע, לפצל אותו למכלים נוספים ועוד הרבה אופציות שעמדו לנגד עינינו. במקביל ללחימה בנינו מפקדה מיוחדת לטיפול במעגלים הללו - לאפשרות שחלילה יקרה שם משהו - שיהיה בכוחם לדכא את האירוע עוד לפני שהוא משפיע על המונים. זו יחידה עם מאות אנשים כגיבוי לצוותים שיש במפעלים ולאנשי כיבוי האש". כלומר, הסבירות מאוד נמוכה. אבל מדובר במקום מסוכן. "הבעיה היא לא החומר. הבעיה היא שילוב קיצוני של משתנים שיכול גם להשפיע ולסכן אוכלוסיה. אבל במצב שהיה - כמות החומר שהיתה במכל, הסיכוי שזה יפגע, הסיכוי שתהיה מהירות רוח קיצונית לכיוון שבדרך כלל לא מאפיין את המפרץ - כל אלה ביחד נתנו לנו הערכת סיכונים שאיפשרה לנו לחיות עם זה כמו שזה". בשנת 2003 נשכרה חברת סטאר מהנדסים על ידי פיקוד העורף כדי לבדוק האם המכל ממוגן מספיק לאיום שהוגדר, ואם לא - כיצד יש למגנו. "עשינו תכנון והמלצות", אומר מנהל החברה, המהנדס טומי קוויט, "אני יודע שהם לא מולאו". בדקתם אם המכל בסדר? "בדקנו ואנחנו יודעים שהוא לא בסדר לאיום הספציפי. היתה ועדה שישבו בה נציגי פיקוד העורף, עיריית חיפה וחיפה כימיקלים עם יועץ מיגון שלהם. החליטו איך עושים ומה עושים ובסוף זה לא בוצע. פיקוד העורף אף פעם לא הודיע לי רשמית למה. אני רק יודע שעבודת הוועדה הופסקה". כתושב חיפה, הנושא הזה מטריד אותך? "האמת שזה מטריד אותי כאזרח, אבל אני לא מספיק טוב בנושא של הסתברויות הפגיעה. אני גם שמעתי שהאלוף החליט לא לעשות את זה. אף פעם לא שאלתי למה". בני ברוש הוא הסמכות המקצועית בעניין הזה? "כן. הוא הסמכות המקצועית העליונה. הוא גם איש מיגון לא רע. הוא נמוך בדרגה אבל הוא יודע הכי טוב. הוא ראש מחלקת מחקר". דובר צה"ל סירב לאפשר ל"הארץ" לדבר עם רס"ן ברוש. מפקדו, ראש מחלקת מיגון בפיקוד העורף, אל"מ יחיאל קופרשטיין, הודה ששינוי עמדת הפיקוד לא נבע מתוספת מיגון. "השתנה רק שיקול הדעת", הוא אמר, "לא השתנתה רמת הסיכון ולא השתנתה ההסתברות". אבל הדרג המקצועי קבע שהמכל לא ממוגן. "בני ברוש הוא שליחו של האלוף. אתה לא מצפה שרב סרן לא יצדיק את אמירתו של האלוף ויחליט בניגוד לה". אני מבין שהמכל פגיע. "ההסתברות לפגיעה במכל הזה היא בערך כמו ההסתברות שלי לזכות בפיס פעמיים ברציפות". ואם מזל"ט יגיע לשם? "גם על זה חשבנו. אם יגיע לשם מזל"ט, כמות חומר הנפץ שהוא נושא היא ממש לא מדאיגה אותי. הוא לא יחדור. מזל"ט במשקל של כמה קילוגרמים לא ייצור את הפלאש ?(האפקט שנוצר מפגיעת חומר הנפץ באמוניה?)"בעלי המפעל הם אנשים מאוד מקושרים פוליטית, חזקים מבחינה כלכלית. "אל תשלים את המשפט הזה אפילו. אין לזה אפילו ריח של אמת. כל הגיבורים הגדולים שיש להם טענות, שילכו בבקשה ויעשו את העבודה. כולם כסת"חים. תשאל את המשרד לאיכות הסביבה למה הם לא ביטלו לו את אישור הרעלים. תשאל את עיריית חיפה למה היא לא ביטלה לו את אישור רישוי עסקים. כי הכמות ארנונה שהוא משלם לעיריית חיפה כנראה מחזיקה לה חלק מהתקציב השנתי שלה, אז היא לא תוותר על זה. והמשרד לאיכות הסביבה לא עומד בלחצים של אף אחד". תוכנית המגירה כשלה לא עבר זמן רב מאז ההחלטה של האלוף גרשון עד שחסן נסראללה החליט להעמיד את קביעתו במבחן המציאות והחל בשיגור טילים לחיפה. למרות הצהרתו של נסראללה, שלא נורו טילים לעבר המפעלים הכימיים במפרץ ?(ואיומיו לעשות כן אם תמשיך ישראל להפציץ ריכוזי אוכלוסיה בלבנון?), בפל נפלו מספר טילים במפרץ. באותה עת התברר שתוכנית המגירה של האלוף גרשון - לא לחזק את מיגון המכל אלא לרוקנו עם תחילת המלחמה - לא עומדת במבחן המציאות. בתחילת המלחמה היה במכל חלק ניכר מהקיבולת המרבית. רידוד המכל לא עמד בקצב שיגור הטילים של החיזבאללה: מדי יום הוצאו מהמכל כמויות מוגבלות. וכך, רק כעבור פרק זמן ארוך ומורט עצבים הגיע המכל לתכולה המינימלית. כל אותו זמן המשיכו הטילים ליפול. אלא שלא כך הציג את הדברים האלוף גרשון בישיבה שנערכה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ימים ספורים אחרי תחילת הלחימה. "צה"ל פינה כבר 90 אחוז מהחומרים המסוכנים במפרץ חיפה", הצהיר שם לפרוטוקול. "עשינו רידוד ודילול של החומרים המסוכנים כמו מכלי אמוניה. 90 אחוז מהסכנה שנשקפה לציבור מאותם חומרים ירדה. הדילול נמשך ואנו מוגנים כעת ברמה גבוהה". בידי "הארץ" נמצאים הנתונים המדויקים של קצב רידוד המכל, שאסור לחשוף מטעמי צנזורה. הנתונים הללו מצביעים עד כמה רחוקה היתה הצהרתו של גרשון מהמצב במכל האמוניה של חיפה כימיקלים. "אני לא התייחסתי למכל כזה או אחר", אומר האלוף גרשון. "אני התייחסתי בכלל לחומרים מסוכנים בכל רחבי הצפון, ולכן אל תתפוס את זה כנתון. אמרתי שאנחנו נמצאים בשליטה, יודעים מה קיים, יש לנו מענה מתוגבר לטפל באירועים האלה". הרידוד של המכל לוקח המון זמן. "נו, אז מה הבעיה?" אם בכל זאת קורה משהו חומרת האירוע תלויה גם בכמות החומר שיש במכל. "תקשיב, המכלים האלה הם ממוגנים". לא בצורה מספקת לפי ההערכות של קודמך. "עזוב. חקר ביצועים כנראה עשה את עבודתו נאמנה ושום דבר לא קרה. לגבי היום שאחרי - אני לא אמליץ למגן יותר טוב את המפעלים האלה". אתה חושב שזה יהיה בסדר גם אם נילחם מול מדינה עם נשק יותר מתוחכם? "המכלים האלה ממוגנים נגד מדינה עם נשק יותר מתוחכם. אתה בונה על התסריט הגרוע מכל. אנחנו לא עובדים בצורה כזו. אם היינו עובדים בצורה כזו היינו מתמוטטים כמדינה מזמן. אם נבנה עכשיו מערכת צבאית שתדע להתמודד עם כל האיומים שיש סביבנו, בו?זמנית, באפקטיוויות המקסימלית, אז כמדינה לא היינו משקיעים אגורה אחת בשום תחום: לא חינוך, לא רפואה, לא רווחה ולא דברים אחרים". השקעה במיגון היא השקעה של מפעל פרטי, לא של המדינה. "מי שהולך ולומד מה ההשפעה של זה על כלכלת ישראל חושב פעמיים. אין בעיה - מפעל פרטי, אז הוא יכול להיסגר מחר בבוקר?" לא, אבל אתה אומר שזה עניין של השקעה. "מה אתה חושב, שהמפעל הפרטי הזה כל דבר עושה על חשבונו? יש דברים שהמדינה צריכה לממן. מה, הוא אשם שהמדינה הזאת יש עליה איומים? המפעל הזה היה יותר צדיק מהאפיפיור - הוקם כל המיגון, שאל אותנו אם יש עוד דברים לעשות. הוא לא אמר שהוא לא רוצה לעשות משהו מסוים. אם היינו כופים עליו, הוא גם היה עושה את זה. אני מקווה שבכתבה שלך אתה תכתוב שהאפשרות של העברת המכל הזה ממפרץ חיפה משמעותה שאלפי אנשים יאבדו את מקום העבודה שלהם. תכתוב - ואז נראה מה הם יגידו על הכתבה ועל פרופסור נוטע, ידידי הטוב". אחרי הלחימה לא תמליץ אפילו להטמין את המכלים האלה מתחת לאדמה? "לא. לא. אני לא אמליץ על מכל כזה או אחר. בטח לא על המכל הספציפי הזה. נעשה בחינה מקיפה של כל מאגר החומרים המסוכנים והצורך למגן אותם ולהגדיר מחדש את תפיסת ההתגוננות שלנו בהקשר הזה. אבל זו תהיה בחינה, כי זה דבר נכון לבחון, כמו הרבה דברים אחרים שאני אבחן". פרק זמן אחרי תחילת הלחימה, עדיין בעיצומן של ההפגזות, כשמכל האמוניה היה עדיין מלא בחלקו ונמל חיפה היה סגור לתנועת אוניות, התקבלה במשרד לאיכות הסביבה בקשה מפתיעה מהמפעל: אישור להכניס לנמל ספינה עם אמוניה ולמלא את המכל מחדש. הגורמים המקצועיים התנגדו לבקשה בתוקף. באותו שבוע אמר ראש מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה, רוברט ראובן, ש"יש לחץ גדול להכניס אונייה ואני מתנגד, כי אני לא רוצה להגדיל את הסכנה. הם אמרו, 'חבר'ה, אתם צריכים לחשוב על היום שאחרי'. אמרנו - 'נחשוב על היום שאחרי - אחרי'". האם החשש של המתריעים על הסכנה מהמכל מופרז? "אני לא רוצה לומר חשש מופרז, לא חשש מופרז. אנחנו במשך כל היום וכל יום עם האצבע על הדופק". אין ספק שהמכל הזה מסוכן? "תראה, זה לא בית מרקחת". איך אתה מסביר את השינוי בפיקוד העורף בין פברואר למאי השנה? "מה חושב פיקוד העורף - תשאל אותו". אתה אומר שאין מה לדאוג? "לא אמרתי את זה. אנחנו לא תעודת ביטוח. אני אומר שאנחנו עושים את המיטב בשביל לצמצם את הסיכונים". הפצצה תעשה גלים עמי אלכסנדרון, סמנכ"ל חיפה כימיקלים, הגיב מטעם המפעל על הכתבה. הוא סירב לחשוף את קצב רידוד האמוניה מהמכל בטענה שמדובר בנתון לא רלוונטי. לדבריו המכל עומד בדרישות המיגון. את האלוף גרשון אתה מכיר? "כל אדם שנכנס לפיקוד העורף אני מזמין אותו לביקור בחיפה כימיקלים להראות לו. זה לאו דווקא בגלל פיקוד העורף או בגלל מכל האמוניה. המכל עובד מול הרשויות בשקיפות מלאה". מה יקרה אם יפגע טיל במכל? "ראית את הפצצה שנפלה בים התיכון? מה היא עשתה? גלים? זהו, היא תעשה גלים. היא לא תעשה מה שאתה חושב ולא מה שחושב הפרופסור". נגיד שהיינו נלחמים מול אויב ברמה של ישראל. "זה בדיוק מה שרפא"ל בדקה. אתה מכיר אותם? הם בסדר? אתה מקבל את הדברים שלהם? אם אתה לא מקבל את הדברים שלהם, אז חבל על הזמן שלך". הם אלה שמצוטטים בדו"ח מבקר המדינה וקובעים שאם יתבקע המכל צפויים אנשים הנמצאים במרחק של עד 12.7 ק"מ, להיפגע. השאלה היא האם אתה סומך עליהם? "על רפא"ל, תמיד. הנקודה היא שמאז רפא"ל עשינו כל מיני מיגונים". האם הוספו הגנות למכל בין הקביעה של רס"ן ברוש בספטמבר 2005, שאין מיגון מספיק, לבין אישור המכל בידי פיקוד העורף באמצע 2006? "בין לבין שיכללנו את הפעילות שלנו. לא הוספנו מיגונים אבל שיכללנו את הפעילות". כלומר, לא עמדתם בדרישות של דרג מקצועי בפיקוד? "לא יודע על שום דרישה שלא עמדתי מבחינת בני ברוש. אני עמדתי בכל הדרישות. אם יש דרישות שהן לא מוסכמות - אז הן לא היו מוסכמות. זה לא עניין של אי עמידה בדרישות. המנכ"ל שלי נפגש עם אלוף פיקוד העורף שהיה אז. אני חושב שזה היה משלב. הם סיכמו דברים שונים ממה שבני ברוש אמר". משלב אומר שהוא רצה מיגון משופר. "אבל היה סיכום בינו לבין המנכ"ל על דברים שונים. דרישות המיגון הנוספות מנוגדות לאלה שגורמים מסוימים ברשויות מוכנים להן". אני מבין שביקשתם אישור להכניס אונייה חדשה עם אמוניה. "נכון... האישור מותנה במצב המלחמה... להביא אונייה לוקח זמן". איך זה מסתדר עם הורדת המלאים? "נורא פשוט. המדינה רוצה להמשיך והיא צריכה את האמוניה להרבה מאוד שימושים בארץ". למה בטרם הסתיימה הלחימה, רוצים להגדיל את המלאים? "כשאנחנו יורדים מתחת לרף מסוים אז הסיכון יורד פי כמה וכמה. יש סף מסוים שמתחתיו, גם אם אנחנו נמלא את המכל, זה לא מגדיל את הסיכון. אני רוצה שגלגלי המשק ימשיכו לעבוד". פרופסורים באוניברסיטה שהתריעו מפני סכנות המכל קיבלו מחיפה כימיקלים מכתבי אזהרה. זו שיטה לגיטימית? "הם הלכו למשרד לאיכות הסביבה ולכל הגורמים ואמרו להם שהם לא מדברים לעניין, אז הם הלכו והפיצו דברים לא נכונים בעיתונות". תגובות עיריית חיפה: נדאג לשלום התושבים. המשרד לאיכות הסביבה: נציג חלופות מעיריית חיפה נמסר בתגובה: "עיריית חיפה פועלת באמצעות חוק רישוי עסקים, בעזרת הגורמים המקצועיים, למציאת פתרון למיגון מכל האמוניה אשר יבטיח את ביטחונם ושלומם של תושבי חיפה. במסגרת זו הגישה העירייה לבתי המשפט בקשה להוצאת צו לסגירת המכל והפסקת פעילותו. התביעה נדונה במספר ערכאות אשר קבעו כי על המפעל לפנות לכל הגורמים המקצועיים לשם קבלת תנאים עדכניים לפעילות המתקן והוצאת רישיון עסק. "המתקן עמד בכל הדרישות המחמירות שנקבעו על ידי הגורמים המקצועיים כתנאי להוצאת הרישיון ובהן: שירותי כבאות, אגד ערים לאיכות הסביבה, המשרד לאיכות הסביבה, רשות שדות התעופה ומהנדסי מבנים שבדקו את עמידות המתקן ברעידות אדמה. עיריית חיפה דרשה כתנאי נוסף את אישור פיקוד העורף. לאחרונה אושר המפעל להפעלה על ידי פיקוד העורף ואולם עיריית חיפה ממתינה לקבלת הנימוקים שהביאו לאישור, ורק כשאלה יילמדו, תקבע העירייה את עמדתה, על פי קריטריון אחד בלבד והוא שלום התושבים וביטחונם". המשרד לאיכות הסביבה מסר בתגובה: "מיגון האתרים המכילים חומרים מסוכנים הוא באחריות פיקוד העורף על פי חוק. באשר למכל האמוניה, הרי שעם פרוץ העימות סייר השר בכל האתרים הרגישים בצפון הארץ והנחה את אנשי משרדו להורות על צמצום כמויות החומרים המסוכנים למינימום תפעולי, בכלל זה מכל האמוניה שכמות החומר בו הורדה באופן דרסטי. בדיון הפקת לקחים שערך המשרד עם סיום הלחימה סוכם על בחינת חלופות לאחסון ותפעול החומרים המסוכנים באזור מפרץ חיפה. הדרג המקצועי הונחה להגיש את החלופות השונות והמלצות תוך מספר שבועות בתיאום עם פיקוד העורף, בדגש על מתן מענה מקצועי לפגיעה ישירה במכל, ולהנחות את המפעל ליישם את ההמלצות". משהו פה מריח לא טוב זיהום, דליקות, רשלנות, אלימות. חיפה כימיקליםף תעודת זהות חברת חיפה כימיקלים הוקמה בשנת 1967 כחברה ממשלתית בשם מחצבי ישראל. כיום נמצאת החברה בבעלותו של אריה גנגר, מקורבו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שרכש את השליטה בה ב-1986. חיפה כימיקלים עוסקת בייצור דשנים לחקלאות ומלחים לתעשיית המזון. היא מעסיקה מאות עובדים ומחזור המכירות השנתי שלה הוא 200 מיליון דולר. בשנים האחרונות עלתה החברה לכותרות מספר פעמים בהקשרים שליליים: היא הורשעה בזיהום הים; במפעליה פרצו שריפות כתוצאה מרשלנות; סכסוך עבודה במפעל בדרום הפך לאלים וכיום חייב בעליה לבנק הפועלים מאות מיליוני דולרים. בחודשים האחרונים פורסם כי גנגר עשוי לאבד את השליטה בחיפה כימיקלים בשל חובות של מאות מיליוני דולרים. בנק הפועלים מינה רואה חשבון לביצוע הערכת שווי לחברת חיפה כימיקלים והוא מעוניין למצוא קונה לאחזקותיו של גנגר בחברה. בנובמבר 2005 נקנסה החברה ב-584 אלף שקל לאחר שהורשעה בהזרמה של חומרים מזהמים לקישון ולים. מדובר בקנס הגבוה ביותר שהוטל אי פעם בישראל על עבירות כאלה. השופט מרדכי ארגמן כתב בגזר הדין: "את רווחיה היא הגדילה על חשבון פגיעה חוזרת ונשנית במי הים, בניגוד להיתרים שניתנו לה. המסר שעל בית המשפט לשדר לנאשמים ולכלל הציבור הוא, שרווח כלכלי המושג בעבירות הפוגעות בערכים החיוניים והחשובים של הציבור, לא ישתלם". עוד קודם לכן, ביולי 2003 נקנסה החברה ב-166 אלף שקל עקב הטלת בוצה חומצית לים. בשנת 2003 התפתח סכסוך עבודה במפעל החברה במישור רותם, בעקבות פיטורי עובדים שניסו להתאגד ויחסי עבודה גרועים במפעל. העובדים השביתו את המפעל במשך חודש וחסמו את שעריו וההנהלה שכרה מאבטחים שהתעמתו עמם. אחד הנפגעים היה יו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, שספג מהלומות ומשקפיו נשברו כשהגיע לשערי המפעל. בתום הסכסוך מינתה ההנהלה ועד עובדים מטעמה והגיעה עמו להסכם עבודה. ההסתדרות פנתה לבית הדין הארצי לעבודה, שקבע בפסיקה תקדימית, כי להנהלת מפעל אסור למנות ועד מטעמה. תוך כדי הסכסוך פירסמו מאה אישי ציבור ופעילים חברתיים גילוי דעת על יחסה של החברה לעובדים. לאחר הפרסום הודיע יו"ר הנהלת חיפה כימיקלים לחתומים עליו כי הם עלולים להיתבע על לשון הרע, אם לא יחזרו בהם מהדברים. דפוס האיומים בתביעות דיבה חזר על עצמו גם במקרה של הפרופסורים מהטכניון שהתריעו נגד סכנות מכל האמוניה. בדצמבר 2002 פרצה דליקת ענק במחסני הדשן המרכזי של מפעל חיפה כימיקלים וגרמה לפציעתם של שני עובדים. כתוצאה מהשריפה היתמר עשן שחור וסמיך מעל כל אזור מפרץ חיפה. ועדה מיוחדת שהוקמה בעקבות האירוע במכבי האש גילתה שהמפעל נהג ברשלנות וכי היו שריפות רבות בשנתיים שקדמו לאירוע, שרובן לא דווחו לאיש.