רועי חן תירגם עתה את "אנשים עלובים", ספרו הראשון של פיודור מ' דוסטויבסקי. כשהוא עוסק במלאכת התרגום הוא נעזר בשחקנים, כשהוא מטייל בפטרבורג הוא תר אחר אדרות וחוטמים וכשהוא כותב הוא מחפש אגדות אורבניות, דיבוקים מקומיים וגם קצת מציאות
רומן המכתבים "אנשים עלובים" הוא ספרו הראשון של פיודור מ' דוסטויבסקי. הוא כתב אותו כשהיה בן 24. הספר מגולל סיפור אהבה עדין ואפלטוני שנרקם בין פקיד מעתיק מכתבים לנערה ענייה ויתומה שהוא מציל. בימים אלה יוצאת היצירה לאור לראשונה בעברית (בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה) בתרגומו של רועי חן (בן 29), סופר, מחזאי ומתרגם.
"אנשים עלובים" היה הספר הראשון שקראת ברוסית בגיל 19. מה משך אותך כנער ישראלי ללמוד רוסית ולהתחיל לתרגם?
"אם הספרות היתה מדינה שאליה היגרתי מתוך צורך לברוח מהמציאות, הספרות הרוסית היתה עיר הבירה שלה. בגיל 16 חלמתי למות בדו-קרב או לכתוב רומן. בחרתי לכתוב, אם כי לפעמים נדמה שהיה קל יותר לבחור באפשרות הראשונה. כדי להשלים את מסע ההגירה למדתי את השפה, אך מתברר שרומיתי - במקום הבריחה המתוכננת, פתחתי במסע אל בטן המציאות, רק לא זו של ?המצב האקטואלי: כל מה שהחלטנו שרציתם לדעת על כוכבים ושחיתויות ופקקי תנועה', מציאות רב-שפתית המאפשרת חיים מקבילים. אני ממשיך לכתוב ולתרגם, עד שמישהו אולי יקרא את הפסקה הזאת ובכל זאת יחליט להזמין אותי לדו-קרב".
אתה הדרמטורג הראשי בתיאטרון "גשר" וחתום על כ-30 תרגומי מחזות מרוסית ותרגום ספרי פרוזה. מה אתה נהנה יותר לתרגם, מחזות או פרוזה?
"ההנאה כנראה זהה, אבל החוויה שונה (כמו גם התשלום). תרגום מחזה נגמר במחיאות כפיים באולם, תרגום פרוזה מסתיים עם ספר במיטה - גם זה וגם זה נחוץ וטוב. וגם: מתברר ששחקנים לא פחות טובים מהעורכים המנוסים ביותר, בפה של שחקן טוב מיד שומעים אם תרגום הוא מדויק או מרושל, מילולי או פרשני, מלאכותי או טבעי".
לדוסטויבסקי מיוחסת האמירה "כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול", אבל ב"אנשים עלובים" הגיבור דווקא לועג לדמותו של אקאקי אקאקייביץ', גיבור "האדרת". מדוע?
"מקאר דבוקשין, גיבור ?אנשים עלובים' קורא ב'האדרת' על בן דמותו, אקאקי אקאקייביץ', פקיד פטרבורגי רדוף פחדים מדרגה נמוכה, יצור עלוב ומושא לגיחוך בדיוק כמותו, וחושב: ?החיבור הזה הוא זדוני, פקיד כזה כלל אינו יכול להיות קיים, חיבור כזה דורש תלונה, תלונה רשמית'. דוסטויבסקי מתכתב עם גוגול באמצעות מחווה פתוחה, ומנסה כבר ביצירתו הראשונה, בכוח הלעג ששם בפי גיבורו, להשתחרר מכבלי מורהו הנערץ, ומקור השראתו ולהציג את גרסתו לדמות האנטי-גיבור, בגרסה קרובה יותר למציאות הקודרת והיומיומית, משוללת המרכיב הפנטסטי, שקיים ב'האדרת'".
איך התקבלה היצירה הראשונה של דוסטויבסקי?
"המשורר ניקולאי נקראסוב העביר את כתב היד למבקר הנחשב ויסאריון בלינסקי והכריז: ?גוגול חדש הופיע!'. תגובת בלינסקי היתה: ?גוגולים צומחים אצלכם כמו פטריות אחרי הגשם!' אבל הוא לקח את כתב-היד, קרא אותו וכבר באותו הערב דרש מנקראסוב: ?הבא אותו! הבא אותו אלי!' הרומן פורסם ב-1845 בכתב העת הנחשב ?הקובץ הפטרבורגי'. שבחי הקוראים לא איחרו לבוא".
השנה אמור לצאת קובץ סיפורים חדש שלך. עד כמה מהדהדת בו הספרות הרוסית?
"גוגול ודוסטויבסקי יצרו מיתולוגיה של עיר, כשצעדתי בפטרבורג חששתי לאבד את אפי או את אדרתי ועם זאת עלה בי יצר אדיר להיות נאהב או לרצוח את בעלת הבית שלי. כיליד תל-אביב תמיד חיפשתי אגדות אורבניות להיתלות בהן, פתחתי את נפשי לדיבוקים מקומיים ולבסוף כתבתי אותם. בספרי השני, ?תל של אביב', סיפורים קצרים בהשראת ?הסיפורים הפטרבורגיים', שאמורים ליצור תחושת עיר אחת של מעלה ושל מטה. הספר מורכב משלושה נדבכים: אנשים, חיות ואבנים; ומאכלסות אותו דמויות שבדרך כלל נמצאות בין הצללים: בלשן חמום מוח, עטלף שמתאהב בחתולה ברוטשילד, הומלסים מוכי שחפת וגעגועים, אריה אבן עיוור שיוצא למסע, ילד שטבע בתחילת המאה ואחרים".
