היעלמותו של הרב ניר בן ארצי, סחיטה וערימות של כסף - מי נגד מי במושב תלמים?
מאת יותם פלדמן
במושב תלמים מתנהלת עכשיו מלחמת דת שחוצה משפחות. חסידיו של הרב ניר בן-ארצי טוענים שכמה ממנהיגי הקהילה ניסו להשתלט עליה ועל כספיה, היגלו את מנהיגה הרוחני לטבריה והחזיקו אותו שם בבידוד במשך שלוש שנים. ראש המתנגדים, הרב שמואל שוקרון, טוען שחשף את קלונו של בן-ארצי אבל מוכן להציג את הראיות רק בבית דין רבני. דיווח מהחזית
ניר בן-ארצי בשבוע שעבר, בבית הכנסת בתלמים. מתנגדיו רקמו תוכנית שכותרתה 'לנגח את ניר בן-ארצי'
צילום: אורן זיו / ג'יני
באישון לילה, בכיכר מאובקת שבה קומץ מתקני שעשועים מתפוררים, ניטש הקרב שסחף אליו בשבועות האחרונים חלק ניכר מחברי המושב תלמים. חיל החלוץ הוא קומץ נערים בני 17 שמדליקים מדורות מול בתיהם המפוארים והמבוצרים של שלושה מחברי הנהלת העמותה "תלמי גאולת עם ישראל", שחטפו, כך נטען בשבועיים האחרונים, את מנהיג הקהילה הנערץ, ניר בן-ארצי. בימים האחרונים זרקו הנערים אבנים וחזיזים על בתיהם של שלושת האנשים השנואים בתלמים: הרב שמואל שוקרון, שמעון קטורזה ומיכה פטיטו, שהובילו, ביחד עם צבי ויצמן, שגר ברחוב סמוך, את העמותה שנועדה לממש את חזונו הרוחני של בן-ארצי. השבוע מישהו אף שפך נפט על מכוניתו של קטורזה.
"אנחנו הכוח הכי גדול פה", אומר אחד הנערים. "אנחנו שמים לב לעניינים, לכל דבר שהם (ראשי העמותה) עושים, ואנחנו מדווחים להורים שלנו. שלא יגנבו מסמכים מהעמותה, שלא ינסו להשתלט עליה". נער אחר מתאר את המלחמה נגד קבוצת שוקרון-קטורזה, שני האנשים הבולטים והחזקים שבהנהלת העמותה, כ"מלחמה קרה": "אנחנו נהיה שם כל לילה, נעשה מדורות, נשמע מוסיקה עד שהאמת תצא לאור, החרא תמיד צף. אם זה יקח שנים, אנחנו עדיין נהיה פה, עד שהם יעופו מהמושב".
היריבות בין אנשי בן-ארצי לבין מנהלי העמותה נוגעת בחייו של כל אחד מתושבי המושב המוריק שבחבל לכיש, שההליכה מקצה אחד שלו לשני לא נמשכת יותר מדקות ספורות. קשרי המשפחה הסבוכים וחוצי המחנות בתוך המושב, שבו מתגוררות 120 משפחות, מסבכים את המצב החדש עוד יותר: מיה מורנו היא אלמנתו של סא"ל עמנואל מורנו מסיירת מטכ"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה והיה אחד מאנשי בן-ארצי, אך אביה, צבי ויצמן, הוא מראשי מתנגדיו של הרב; שפריר הררי, מדריך ספורט במכינה הקדם-צבאית במושב, תומך בבן-ארצי אך אחיו רונן הלך אחר חברי ההנהלה, בעקבות אשתו.
"אין מה לעשות, זו בחירה חופשית שלו", אומר שפריר הררי. "במקרה שלו זו היתה בחירה של האשה, שהיא אחותו של הרב שמואל שוקרון. אח שלי לא עשה שום דבר רע אבל הוא נמשך אחריהם, כמו שילדים קטנים נגררים הוא נגרר אחריהם ונפל. אני צריך לקבל תשובה מהרב איך לגשת לזה". קרבת המשפחה לא מפריעה לשמעון קדוש, נהגו לשעבר של בן-ארצי, לפלל שאחיינו, מיכה פטיטו, ייענש. "כל מי שפגע ברב צריך ללכת לבית סוהר", אומר קדוש.
ניר בן-ארצי, בן 52, לשעבר נהג טרקטור מנווה דקלים שבגוש קטיף, רחוק מלהיות רב קונוונציונלי. רבים מחברי המושב עולים עליו בבקיאותם בהלכות ובגמרא, והוא לא קיבל מעולם הסמכה לרבנות. דיבורו רך ופשוט, וכמה מחברי קהילתו טוענים כי כוחו טמון בתמימותו ובחוסר תחכומו. יחד עם זאת, כמעט כל מי שפגש בו,
מאמינים ואפיקורסים כאחד, משתכנע שיש לו כוחות על-טבעיים.
"תמיד היו בעם ישראל אנשים בעלי מתנת רוח הקודש שיש להם יכולת לקבל אינפורמציה פנימית על העבר ועל הווה", אומר שמואל מורנו, מורה בישיבה בתלמים, ואח של עמנואל מורנו (שני אחים נוספים, דן ודוד, חברים אף הם בקהילה). "בפגישה הראשונה שלי איתו הוא תיאר כל אחד מהילדים שלי מבלי שהוא ראה אותם - איך הוא מגיב, מה הוא חושב עלינו, מה המלים שניתן לומר כדי להצמיח אותו. במשך השנים מגלים שהדברים שלו מדויקים, דברים שפועלים בשטח".
שפריר הררי מספר שבן-ארצי תיאר לו בפגישתם הראשונה, בפרטי פרטים, מקרה שבו טבע בגיל חמש: "הוא סיפר לי אחד לאחד מה עבר עלי בטביעה עצמה ומי חילץ ומי היה שם. בשיחות שלנו הוא חילץ אותי ממשבר קשה מאוד, ועזר לי מאוד בזוגיות מאז".
משיח כבר כאן
עד שעזב בן-ארצי את תלמים היו עשרות אנשים באים אליו מדי יום להתייעצות בארבע עיניים. רבים מהם נדהמו מבקיאותו של הרב בפרטי חייהם האינטימיים ביותר, ומיהרו לשמוע לעצותיו. ביציאה ממשרדו, פקיד של העמותה היה מזמין אותם לתרום לעמותה. התרומה אינה חובה, אך המינימום הוא 130 שקל. בין המבקרים אצל בן-ארצי היו גם רעיה שטראוס, בעלת המניות השנייה בגודלה בקונצרן שטראוס-עלית, שאף הרימה תרומה גדולה לעמותה; אשת העסקים גליה אלבין ושר האוצר לשעבר (ושר המשפטים בהווה), עו"ד יעקב נאמן. בקהילה רווחות שמועות על פוליטיקאים, אנשי מערכת הביטחון ובעלי הון שבאים להתייעץ עם בן-ארצי.
ב-95' פנה הרב שמואל שוקרון, שהיה עד לפני שלוש שנים יד ימינו של בן-ארצי ועכשיו מראשי מתנגדיו, אל הרב הראשי לשעבר, מרדכי אליהו. שוקרון סיפר ל"הארץ" לפני כעשר שנים שהרב אליהו, שנחשב מומחה לקבלה ולתורת הנסתר, בחן ובדק ולבסוף אמר שיש לבן-ארצי כוחות של קדושה, ושאין לו הסבר למקור הכוחות האלה.
במשך השנים קיבלה ההערצה לרב סממנים פולחניים ומשיחיים. חברי הקהילה מאמינים כי המשיח כבר נמצא בישראל, וכמה מהם לא מוציאים מכלל אפשרות שבן-ארצי הוא המשיח. "הרב לא אמר מעולם שהוא המשיח", אומר הררי, "אבל אם הוא יגיד כך אני לא אופתע, אני אזרום איתו".
פולחן האישיות סביב בן-ארצי, ובעיקר תפיסותיהם המשיחיות של חברי הקהילה, היו דגל אדום בשביל רבים מראשי הקהילות הדתיות בישראל. במרוצת השנים הופצו ברחובות ירושלים ובבתי כנסת ברחבי הארץ שבעה גילויי דעת נגד בן-ארצי. בין השאר חתמו עליהם הרב הראשי הספרדי, אליהו בקשי דורון והרב שלמה אבינר מ"עטרת כהנים", שאף הגיש לבית הדין הרבני בירושלים כתב תביעה נגד בן-ארצי בגין התחזות למשיח.
כמו בן-ארצי, גם הקהילה שבתלמים רחוקה מלהיות קהילה רגילה. כוחם הרב של מנהיגי הקהילה וההתערבות התכופה שלהם בחייהם האישיים של החברים מעוררים סימני שאלה על מידת חירותם של החברים. כמה מעוזבי הקהילה אף פנו באחרונה למרכז לנפגעי כתות, כדי להתלונן על הנעשה בתלמים.
אנשי בן-ארצי טוענים, שכבר לפני שנים רבות החלה חבורת שוקרון-קטורזה בניסיונה להשתלט על העמותה, תוך ניצול תמימותו; הללו החלו על פי הטענה לנהל מאחורי גבו את כספי העמותה, שתפחו והלכו, ולהדיר אותו ממנגנון קבלת ההחלטות שלה. לפני שלוש שנים, טוענים אנשי בן-ארצי, שיכנעו אותו מנהלי העמותה לעזוב את קהילתו שבתלמים, לשם סיגוף ותיקון בטבריה, בנימוק שמעשים שלו בעבר ובהווה מטילים בו רבב.
נציגי העמותה טוענים בתגובה, כי מטעמי צנעת הפרט הם מנועים מלחשוף את נסיבות עזיבתו של רבם את המושב, ואלו יוצגו רק לבית דין רבני. "הוא היה בשבילי סמל לחזון של גאולה, של מידות, של אהבת ישראל", אומר שוקרון על בן-ארצי. "והחזון היפה הזה התנפץ באופן מאוד קשה ומאוד כואב בגלל האמת הקשה והמרה... אני חי אכזבה בת יותר משלוש שנים וחצי".
עצבים של ברזל
בתקופת גלותו בטבריה, שלושה חודשים שהיו לשלוש שנים, חתם בן-ארצי על וידויים מביכים. תומכיו טוענים, כי אולץ לחתום על וידויים אלה, וכי מנהלי העמותה סחטו אותו באמצעותם וכך מנעו ממנו לצאת מהבידוד שבו היה נתון. ראשי העמותה מאשרים שברשותם "עשרות מכתבים ומסמכים שכתבו בן-ארצי ואף רעייתו, שמהם עולה תמונה ברורה על חשד למעשים שמפאת צניעות הפרט והאחריות הציבורית והחינוכית, ייחשפו רק בפני בית דין מוסמך, שיידע בנקל לקבוע, גם באמצעות גורמים מקצועיים, אם אולץ לכתוב משהו בניגוד לרצונו".
בת משפחה של בן-ארצי ניסתה החודש להתאבד בשתיית רעל לנמלים. ניסיון התאבדותה שיכנע אותו לחשוף את הפרשה בציבור. המשטרה כבר נכנסה לתמונה. מהמשטרה נמסר כי נחקרים חשדות לכליאת שווא, חטיפה ומרמה. בן-ארצי ואנשיו טוענים, כי היה קורבן למסכת של התעללות, שנועדה לשבור את רוחו ולאפשר לשוקרון, קטורזה וחבריהם להשתלט על מיליוני השקלים של העמותה, ולתפוס את עמדת הכוח שלו בקהילה. במשך כל התקופה, העבירו חברי הקהילה ומעריציו שאלות כתובות לבן-ארצי, וקיבלו תשובות שאותן כתבו בשמו מנהלי העמותה. מסמכים שנמצאו במשרדי העמותה והועברו לידי "הארץ" מצביעים לכאורה על ניסיון לדחוק את רגליו של בן-ארצי מן העמותה בעת שהיה בטבריה.
במזכר מ-27 באפריל 2006, כחצי שנה אחרי שבן-ארצי עקר לטבריה, נכתב: "לאחר יום העצמאות יש מהלך שמים מאוד קשה, ואבן בוחן מאוד עקרונית - שם הרב שמואל יצטרך לבוא לידי ביטוי. מציע שהאנשים לא יחשבו שזה צחוק, יש צוות שצריך לעלות צפונה לתוכנית שמים מסוימת - הכותרת שלה 'לנגח את ניר בן-ארצי'. צריך להיות שם עם עצבים של ברזל... אין לקרוא לו הרב, אין לנשק יד, אין לספק מידע".
בראש המזכר מופיע שמו של הרב מרדכי שוקרון, אביו של הרב שמואל שוקרון - שהוא קרוב לוודאי אותו "הרב שמואל" שמוזכר שם. בסיכום ישיבה מ-6 בינואר 2009, שבה נכחו חבר הנהלת העמותה, צבי ויצמן, רפי בן בסט ואפרת פטיטו, נכתב: "צריך לדעת שיש עדיין בעיה עקרונית עם שם הרב, אנשים מקשרים בין הסמל והעמותה לרב, למרות ששמו במודעות לא מוזכר".
הרב יעקב חסן מספר, כי מסמכים שנמצאו בעמותה מצביעים על כך ששוקרון וקטורזה העבירו לחברי הקהילה הוראות בשם בן-ארצי: "כך הם הורו לזוגות נשואים להיפרד, שלחו אנשים שפויים לייעוץ פסיכיאטרי, ולא הפסיקו לקרב ולהרחיק אנשים ממרכזי הכוח של העמותה, כל זאת בשמו של הרב בן-ארצי, שלמעשה נאבק באותה העת בתנאי הבידוד וכלל לא ידע על הנעשה".
"הרב ניר תמיד היה עדין ומעולם לא פגע באדם", אומר קדוש, "והמסרים שהם הביאו בשמו פגעו באנשים. אני כל הזמן אמרתי, 'ריבונו של עולם, זה לא מהרב'. לי אישית מסרו מסר מהרב שאשתי מכשפה ושאני לא יכול לחיות איתה עד שתשנה את המידות שלה. אמרו לכולם שאשתי עושה כישופים ופתאום, בלי שהבנו למה, אנשים התחילו להתרחק ממנה. ככה הם הצליחו להשפיע על גברים ונשים, הם היו אומרים לבעל שאשתו לא טובה, לאשה שבעלה לא טוב, וזוגות היו מתגרשים".
מן העמותה נמסר בתגובה, כי "לא יעלה על הדעת שייאמרו דברים קשים ומרושעים שכאלה על אשה שידועה כבעלת חסד ומכניסה אורחים, ושמוכנה בכל עת לסייע לכל פונה. אין זאת כי השנאה והטינה העבירה את הטוענים על דתם ועל דעתם". הרב שמואל מורנו אומר, כי שוקרון התוודה לפניו שהעביר בשם בן-ארצי מסרים שלא באו ממנו, לטענתו כדי לשמור על יציבות הקהילה: "שאלתי אותו איך הוא מסוגל לשקר - זה לרמות, זה הונאה. אתה לא יכול לנכס אותי ולהצמיד לי רב חדש מבלי שאני יודע שזה אתה, נתתי בך את כל האמון הזה ואתה משקר לי שלוש שנים".
ראשי העמותה דוחים טענות אלו מכל וכל. מסמכים מסוג המזכר שצוטט לעיל ואחרים מהווים לטענתם "חלק מהניסיון לטפל בבעיה של בן-ארצי והם מדברים בעד עצמם. שאלות שהועברו לבן-ארצי נמסרו לו, הוא אמר שאין לו יכולת להשיב ולכן ביקש להעבירן לרב אחר שייתן את התשובות בשמו, מתוך תקווה שיפתור את בעייתו בהקדם וישוב כמקודם להשיב על שאלות".
חבר בקהילה מספר כיצד הציע לתרום 25 אלף שקל לקהילה, להכנסת ספר תורה על שם אביו שחלה. כעבור זמן קצר נפטר האב, והבן ביקש לבטל את התרומה. לטענתו, הרב שוקרון אמר לו שעליו לשלם את הכסף בכל זאת. "נאמר לי שזה מסר משמים וזה בסמכות של הרב (בן-ארצי)", הוא אומר. "אם הרב אומר, אני עושה. לא היו לי שאלות". למרבה תדהמתו, מנהלי העמותה חגגו את הכנסת ספר התורה בזמן שהוא ישב שבעה על אביו המנוח.
"התיאור אינו משקף את המציאות וזאת בלשון המעטה", נמסר בתגובת העמותה. "במקרה האמור פנה האדם אל הרב שוקרון בשאלה הלכתית: מה יעשה בן של אדם שחלה ונדר נדר לתרום ספר תורה לאריכות חייו של אביו ובזמן זה אביו נפטר. תשובת כבוד הרב שוקרון היתה, כי מי שנדר נדר, עליו לקיימו".
הוא נראה מוזנח
חי בוקובזה, אחיינו של בן-ארצי, הוא מורה למחשבים המתגורר ליד צפת. כבר בתשעה באב לפני שלוש שנים, הוא מספר, בזמן מלחמת לבנון, הבין לראשונה כי יתכן שדודו מוחזק בטבריה בניגוד לרצונו. "מתקשר אלי איזה בחור", אומר בוקובזה. "הוא אומר לי 'תתבייש, איך אתה שם אדם בבית בלי חשמל, בלי אוכל, הבן אדם בחוץ פה מקיא את הנשמה שלו'. הייתי בהלם. בשלב הראשון לא הבנתי כלום עד שהוא נתן לו את הטלפון, ואז שמעתי את הרב אומר 'חי, אני לא מרגיש טוב, תבוא תעזור לי'".
בוקובזה מספר שביקש מהמתקשר לשמור על הרב, קיבל ממנו הסבר איך להגיע למקום הימצאם ונסע לשם. "נתתי לו מאה שקל, ולקחתי את הדוד שלי, שנראה ממש גרוע", אומר בוקובזה. "הוא נראה מוזנח, הרבה פחות מהמשקל הרגיל שלו, כמעט חצי, והרגשתי שמשהו לא טוב. הוא היה כל כך רעב שכשעצרתי בתחנת דלק לקנות קסטות - זכרתי שהוא אוהב קסטות, גלידה כזאת - הוא אכל אחת ועוד אחת ואז עוד אחת, ממש בצורה לא רגילה. אתה רואה שהוא מורעב. שאלתי אותו 'מה הקטע, מה הולך פה', והוא אמר 'לא, אני צריך לעשות איזו משימה ופה ושם'. כל הזמן הרגשתי שכאילו הוא מאוים או שבמלים שלנו מחזיקים אותו בביצים באיזו צורה, כמו שאומרים".
זה היה יום חמישי בערב. בן-ארצי רצה לבלות את השבת אצל אחיינו אך הספיק רק להתקלח ולהחליף בגדים. בוקובזה מספר שהטלפון הסלולרי של בן-ארצי, שהיה מותאם לשיחות נכנסות בלבד, לא הפסיק לצלצל. "זה חזר וחזר וחזר, עד שהוא לא היה יכול יותר שלא לענות", אומר בוקובזה. "בסוף הוא ענה ואז התחילה הטחינת-מוח. אמרתי לו, 'בוא תנוח לפחות שבת, אחרי זה תחזור', אבל הוא אמר 'אני חייב לחזור'. היום אני יודע שאילצו אותו לכתוב כל מיני דברים והחזיקו אותו באיומים שיוציאו את כל הדברים בציבור אם הוא לא יחזור לשם".
לבן-ארצי היה אמון כמעט עיוור בראשי העמותה, הוא אומר: "הדוד שלי, עם כל הכוחות שלו, יש לו כזו נאיוויות ותמימות, שלפעמים אני אומר שכל הכוח שלו בא מתוך אותה תמימות ואותה נאיוויות. זה כמו שיש לי חבר שלמד איתי באוניברסיטה, גאון במתמטיקה שהיה מוריד פרופסורים מהלוח, אבל באותה מידה הוא היה יכול ללכת למכולת והיו עובדים עליו". לדברי בוקובזה, בן-ארצי קיבל מעט אוכל ובילה כמעט את כל שעות היממה בגפו; בדירות שבהן שהה לא היה חשמל, ובחורף - גם לאחר שלבש שכבות רבות של בגדים - נאלץ לרוץ בתוך הדירה כדי לשמור על חום גופו.
בוקובזה מספר שביקר את דודו ארבע פעמים בעת ששהה בבידוד, וחזה בהידרדרות במצבו הגופני והנפשי. הוא החל לשוחח על כך עם המשפחה הקרובה של בן-ארצי, ללא הועיל. "לא ידעתי כמה שהם (מנהלי העמותה) מתוחכמים", הוא אומר. "הם כל הזמן דאגו שתהיה רבנית שתגיד לאשתו, שהיתה מודאגת מאוד, שהוא במשימה שתעזור לכל עם ישראל... כל בר-דעת היה מבין שיש פה משהו מסריח, אבל צריך להבין שהם - בעיקר קטורזה - הפעילו כזו שטיפת מוח, שבאיזה מקום אמרתי שאני מוריד את הכובע בפני התחכום שלהם".
כלי רכב מפוארים
מעטים האנשים בתלמים שמחבבים את שותפו של שוקרון בניהול העמותה, שמעון קטורזה, גבר גבוה בעל זקן לבן וקול עבה. "אדם מאוד חזק, מאוד דומיננטי, מישהו שאתה לא רוצה להתעסק איתו", אומרת עליו חברה לשעבר בקהילה. רבים מייחסים לקטורזה את מזימת ההגליה של בן-ארצי, ולו רק בגלל ניסיונו העשיר בכליאה ובבידוד - קטורזה היה בעבר סגן מפקד כלא נפחא.
את דרכו בעמותה החל קטורזה בתום שהות בדרום אפריקה, בעקבות קשר משפחתי לבן-ארצי, שהוא נשוי לאחייניתו. רבים מחברי הקהילה נבהלו ממזגו הקצר ומהתנהלותו הכוחנית של קטורזה. "אין מקום אחד בעולם שהזכרתי את השם שלו ואנשים לא ירקו או הביעו גועל נפש", אומר חי בוקובזה. "אם אתה שואל אותי, הוא המרכז של כל הסיפור הזה".
בן-ארצי ידע שיש תלונות על ההתנהגות של קטורזה?
"הוא היה מדבר איתו, אבל לא היה עם מי לדבר".
אחרי שבן-ארצי היה יותר משנתיים בטבריה, אומר בוקובזה, הוא החל לראשונה להתלונן בעדינות על האחראים למצבו, ועם הזמן התחזקה התנגדותו. בן-ארצי הוחזק אז, לדבריו, בדירה נעולה. "הוא אמר לי 'חי, אני לא יכול יותר, אתה לא יודע מה שהם עושים לי. אני בכעס גדול עליהם, הם משתמשים בי, הם עושים אותי לחותמת גומי, אני לא יודע מה הם רוצים לעשות לי, או שאני אשתגע או שאני אמות'". בוקובזה שיכנע את דודו לברוח, וחתך במסור דיסק את סורגי הבית כדי לשחררו.
במשך שלוש השנים שבהן שהה בטבריה, שם הפעילה העמותה ישיבה, זכו חסידיו של בן-ארצי לראות אותו רק בהזדמנויות ספורות. אחת מהן היתה בבר המצווה של בנו. "הוא נראה רע מאוד", מספר הרב יעקב חסן. "הוא נראה כחוש, כמו חולי סרטן שהולכים למות בכל רגע. באתי לדבר איתו ואמרתי לו 'הרב, מזל טוב', והרב שוקרון אומר לו 'זה הרב יעקב'. התפלאתי איך הרב לא זיהה אותי. הוא הסתכל עלי בוהה כזה".
מן העמותה נמסר בתגובה, כי "שהותו בטבריה היתה מבחירתו, מרצונו ובתיאום מלא ובתמיכה של רעייתו. הצוות נדרש לספק לו את כל צרכיו, מזון כראוי ותנאי שהות טובים, ועשה זאת במסירות רבה. במשך שלוש השנים, בן-ארצי יצא עם הצוות פעמיים לארצות הברית לפרקי זמן של כחמישה שבועות כל פעם. בן-ארצי נכח באירועים ובשמחות, בביקורים בישיבות ובבתי מדרש, בסיורים בקברי צדיקים ובאתרים תנ"כיים".
ועוד טוענת העמותה, כי "בן-ארצי נמצא עם משפחתו זה כשמונה חודשים ולא העלה כל טענה או אמירה לרעה נגד העמותה או מי מטעמה. מטרת טענותיו החמורות שלפתע הומצאו על ידו - להשתלט בצורה עוינת על נכסי העמותה מחד גיסא, ומאידך גיסא - ניסיון להסתיר מעשים חמורים אלו המונעים ממנו לטפל באנשים".
נהגו של בן-ארצי, שמעון קדוש ומקורביו שמואל מורנו ויעקב חסן טוענים, כי מסמכים שמצאו במשרדי העמותה, והועברו למשטרה, חושפים ניסיון של שוקרון וחבורתו להשתלט על כספי העמותה ולתפוס את מקומו של הרב. אנשי בן-ארצי אומרים שהם מנסים לחלץ שבעה מיליוני שקלים מכספי העמותה שנותרו בידי חבורת שוקרון-קטורזה.
"לדעתי הכסף היה העיקר", אומר שמעון קדוש, ששוקרון פיטר אותו כמה חודשים לפני צאתו של בן-ארצי לטבריה, בנימוק שגילה "חוסר אמון בראשי העמותה". "היתה קנאה לראות איך כולם מכבדים את הרב. זה עשה רע לקטורזה. אני הייתי מבשל לרב, הייתי מכין לו את השניצל הכי טוב ואת הבשר הכי טוב, לפנק את הרב, כי כולנו היינו בשביל הרב, והוא (קטורזה) היה אומר לי 'לא רק הרב נמצא פה', אז הייתי אומר לו 'כולם כאן, אבל הרב מעל כולם'. זה היה מעצבן אותו".
לבקשתם של אנשי בן-ארצי הוציא בית המשפט צו שמגביל את השימוש של חבורת שוקרון-קטורזה בכספי העמותה. דיון שהתקיים השבוע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בערעור על הצו, חושף טפח מההתנהלות הכספית בעמותה. צבי ויצמן, שותף של קטורזה ושוקרון להנהלה, נחקר ביחס להזמנה שנעשתה בשמו לקניית שני ג'יפים מדגם אאודי במחיר 500 אלף שקל. כשנשאל מדוע זקוקה העמותה לכלי רכב מפוארים מסוג זה, השיב: "יש לנו משימות שאנחנו צריכים לבצע, להגיע לכל מיני מקומות... דוד המלך הסתובב במדבר יהודה הרבה מאוד זמן, אנחנו צריכים לדעת איפה זה היה, אנחנו הולכים לשטח ובודקים על סמך הכתובים..."
"תשובה מעניינת זו", כתבה השופטת דפנה אבניאלי בהחלטתה לאשר את הצו, "מלמדת, כי לכאורה צודקים המבקשים (אנשי בן-ארצי) בטענתם, שמדובר ברכישת כלי רכב מפוארים בנסיבות תמוהות, שראוי לבדקן".
"הלבשנו את שווי הרכב על מי שכן קיבל שכר, אני לא זוכר לאיזה תלוש ייחסנו את הרכב של מרדכי", אמר עוד ויצמן בבית המשפט, והדגיש שהדבר נעשה בהמלצת רואי החשבון של העמותה. "ייתכן שאין פגם בהתנהלות מעין זו", כתבה על כך השופטת אבניאלי, "אך אין ספק שהדבר מעורר תמיהות המצדיקות בירור מעמיק, כמבוקש על ידי המבקשים".
אנשי בן-ארצי טוענים עוד, כי אשתו של שוקרון, הרבנית תמר שוקרון, קיבלה מהעמותה שכר גבוה ביותר, 18 אלף שקל בחודש. "היא היתה מטפלת בנשים מדי פעם, אבל לא משהו שמצדיק שכר כזה", אומר אחד המקורבים לבן-ארצי, שהחזיק בעצמו בתפקיד ניהולי בעמותה וקיבל שכר נמוך בהרבה.
"שאלת הכסף היא שאלה לא רלוונטית", אומר בתגובה הרב שמואל שוקרון. "מה שרלוונטי זה שכל הכסף הגיע לעמותה מאנשים יקרים וטובים שראו במפעלים של העמותה מטרה חשובה. הכספים הוצאו למטרות שלהם, על פי סדרי מינהל הכי תקינים שיכולים להיות, בשקיפות מוחלטת, ונעמוד על כך שהפרשה תיבדק כדי להזים את כל הטענות השקריות על שחיתות".
מן העמותה נמסר בתגובה, כי "תמר שוקרון עבדה בעמותה וניהלה תחומים רבים ולכן היתה זכאית והיא אף קיבלה שכר. ההתנהלות בקניות כלי הרכב היתה שקופה וישרה. הנושא הוצג במסגרת מפגש מיוחד עם התורמים, שידעו שמדובר בתוכניות מגירה שבן-ארצי היה שותף להן, ועתה יוצאות לפועל. כמו כן, הוסברו המטרות שלשמן נרכשו כלי הרכב, והתורמים הביעו את הסכמתם ונתנו את ברכתם. כלי הרכב הללו באו להחליף רכבי יוקרה של פז'ו 607 שהיו בידי העמותה זה כשנתיים ושעלות רכישתם הסתכמה בכ-400 אלף שקל כל אחד".
ביום שתיחשף האמת
בני משפחות שוקרון, קטורזה, ויצמן ופטיטו מבוצרים רוב שעות היממה בבתיהם. מאחר שאינם רצויים בבית הכנסת, וגם לא ברחובות המושב, הם מכנסים מניין לתפילה בבתיהם לפי תור. בשעת ערב מתכנסים עשרה מהם בסלון ביתו של יוסף שוקרון, אחיו של הרב שוקרון, לתפילת מנחה וערבית עגומה במיוחד. קומץ נערים ממלמלים את התפילה בסלון הבית, כשהם רוכנים לפנים. אחד הצעירים, באימונית של המכינה הצבאית מגן שאול, משמש שליח ציבור וקורא את התפילה. בהפוגה שבין שתי התפילות יושבים חמישה מהם ליד שולחן האוכל, ללימוד הלכות של פסח ביחד עם מרדכי שוקרון, אביו של הרב.
בסלון הבית השכן יושב בנו, הרב שמואל שוקרון, רב המועצה אשכול ומי שנחשב למנהיג המתנכלים לבן-ארצי. ריחות התבשילים שמכינה אשתו, תמר, עולים מן המטבח, ואילו הוא מספר בקולו הקטיפתי על אווירת המצור בתוך המושב הקטן. "אני יוצא מהבית לפי הצורך ולוקח בחשבון שיקללו אותי", הוא אומר. "אנחנו נמנעים מללכת למקום המרכזי שאליו היינו הולכים במושב - אזור בית הכנסת והעמותה - כדי שלא לאפשר להתגרויות שנעשות כלפינו לסחוב אותנו לתגובות. זה מתוך אחריות ציבורית שיש לנו ואנחנו מתכוונים להמשיך בקו הזה".
ילדי המשפחות, אומר שוקרון, מתחשלים ומתחזקים ככה: "הם לומדים מה כוחה של צדקת הדרך, עד כמה היא נותנת חוסן ואיתנות לעמוד במבחני משבר, הם לומדים איך לא להיגרר במציאות קשה למקומות נמוכים של לשון הרע, של טינה, של שנאה גם כלפי מי שתוקפים. הם לומדים הרבה מאוד אמונה".
מעבירים לכם מסר שלא רוצים אתכם במושב.
"זה מסר שלא מתחיל אפילו להיקלט. כאן בנינו את ביתנו וזה מקומנו, לא ירחק היום שהמערכות יחשפו את האמת וביום שתיחשף האמת הקשה והמרה, המשימה שתישאר לנו כאן זה לאסוף את השברים והרסיסים של אנשים והקהילה, שהיו מי שהביאו אותם למצב הזה בחוסר אחריות. זו מציאות חולפת".
למה אתם לא מפרסמים את הגרסה שלכם לדברים?
"מי שמבין מה זה אחריות ציבורית, שמבין מה זה מושגים של חילול השם, מבין שגם אם האמת איתך, ואתה יכול להוכיח אותה ולהראות אותה ברבים, זה פשע לעשות זאת שלא במסגרת מוסמכת של בית דין. לא החשש מלהיתפס לפרק זמן כלא צודק יביא אותנו לעשות פעולות בלתי אחראיות".
אתה מאמין שתוכל להיות רב של האנשים שעכשיו זורקים עליך אבנים?
"אני מאמין שרובם המוחלט של אנשי הקהילה הם אנשים ישרים וטובים שהכשילו אותם, הטעו אותם בדרכים מאוד לא ישרות ומכוערות. ביום שהאמת, אמנם קשה ומרה, תתגלה, יבוא הפיכחון ושם נתחיל את מלאכת השיקום".
אבל אנשים לא הצטרפו לקהילה בשבילך, הם באו בשביל הרב ניר בן-ארצי ואומרים שאינם רוצים בך. מנין אתה שואב סמכות?
"במובן הקונוונציונלי אני הרב של הקהילה. מאחר שהפונקציות הרבניות של מענה על שאלות הלכתיות, שאלות של תורה, זה לא בהכשרה שלו (של בן-ארצי), ראיתי לעצמי זכות לנתב ולהפנות את הסגולות והמתנות שהוא קיבל לטובת עם ישראל. הסמכות שלי נובעת מעצם העובדה שאני רב ויכול להדריך את הקהילה בשאלות הלכתיות, בשאלות תורניות. המקום שלו היה מקום מאוד מרכזי, מכיוון שהוא יכול היה לתת לאנשים מה שרב לא יכול לתת".
חגיגה בבית הכנסת
יום שישי שעבר. בבית הכנסת בתלמים מתקיימת תפילת שחרית חגיגית במיוחד. כל חסידי בן-ארצי מהישוב וגם כמה אורחים נכנסים בשערי בית הכנסת שבשולי המושב, ליד שלדי ברזל של חממות. מתפללים עבדקנים, כמו גם חיילים ששבו לחופשת סוף שבוע, כשחגורת הנשק עדיין תלויה על כתפיהם, מפנים את מבטיהם אל דלתו של היכל התפילה הצנוע, שבה נכנס בשעה שש וחצי הרב בן-ארצי - "הרב ניר" בלשונם.
בן-ארצי תופס את מקומו על הבמה ופונה אל הקהילה. עיניו הכחולות, כמו גם דיבורו הרך, שובים את לבבות המאזינים. בדרשתו הוא מדבר בשפה פשוטה ובהתרגשות על ההתחדשות שצפויה לקהילה עם בוא האביב. תוך כדי דבריו עולה השחר על הישוב, וקרני אור חודרות דרך החלונות המוארכים. בתום התפילה נוהרים כל אנשי בן-ארצי אל מרכז הבמה, משלבים ידיים ויוצאים במחול. בן-ארצי, במרכז המעגל, משתלהב בשמחתם.
בצדו השני של המושב הקטן מתקבצים כנראה כמה מבני משפחות שוקרון, קטורזה, ויצמן ופטיטו לתפילה משלהם בתוך אחד הבתים. לשני הצדדים ברור כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך לאורך זמן. "מבחינתי זה שבר גדול של מערכת ערכים שטיפחנו אותה במשך שנים", אומר הרב שוקרון. "אבל מאחר שיש פה תשתית בסיסית טובה של אנשים טובים וישרים, כאשר האמת הקשה והמרה תתגלה תבוא ההתפכחות, ומשם יתחיל תהליך השיקום".
"הם לא יבחלו בשום דבר", אומר קדוש. "לכן אנחנו שמים שמירה על הרב, למרות שהרב לא פוחד ולא חושש".
"אני יודע שהרב זך, טהור ונקי", אומר חסן. "גם אם סיממו אותו וסיבכו אותו בכל מיני מצבים, זה לא עושה אותו למה שהם רוצים לעשות אותו. הדברים האלה יוכחו בכל מקום, בבית משפט ובמשטרה".
"הם לא יוצאים מהבתים שלהם ובצדק", אומר הרב שמואל מורנו. "המושב לא יכול לסבול את ההתנשאות ואת הזלזול שלהם. הייתי רוצה שהם יעזבו את המקום, אין להם מה לעשות כאן".*
עד שעזב בן-ארצי את תלמים היו עשרות אנשים באים אליו מדי יום להתייעצות בארבע עיניים. רבים מהם נדהמו מבקיאותו של הרב בפרטי חייהם האינטימיים ביותר, ומיהרו לשמוע לעצותיו. ביציאה ממשרדו, פקיד של העמותה היה מזמין אותם לתרום לעמותה. התרומה אינה חובה, אך המינימום הוא 130 שקל. בין המבקרים אצל בן-ארצי היו גם רעיה שטראוס, בעלת המניות השנייה בגודלה בקונצרן שטראוס-עלית, שאף הרימה תרומה גדולה לעמותה; אשת העסקים גליה אלבין ושר האוצר לשעבר (ושר המשפטים בהווה), עו"ד יעקב נאמן. בקהילה רווחות שמועות על פוליטיקאים, אנשי מערכת הביטחון ובעלי הון שבאים להתייעץ עם בן-ארצי. 
בתקופת גלותו בטבריה, שלושה חודשים שהיו לשלוש שנים, חתם בן-ארצי על וידויים מביכים. תומכיו טוענים, כי אולץ לחתום על וידויים אלה, וכי מנהלי העמותה סחטו אותו באמצעותם וכך מנעו ממנו לצאת מהבידוד שבו היה נתון. ראשי העמותה מאשרים שברשותם "עשרות מכתבים ומסמכים שכתבו בן-ארצי ואף רעייתו, שמהם עולה תמונה ברורה על חשד למעשים שמפאת צניעות הפרט והאחריות הציבורית והחינוכית, ייחשפו רק בפני בית דין מוסמך, שיידע בנקל לקבוע, גם באמצעות גורמים מקצועיים, אם אולץ לכתוב משהו בניגוד לרצונו". 
