ראש סיעת מרצ בירושלים, פפה אללו, ופעילים מ"נוער מרצ" בקניון מלחה בעיר, שלשום
תצלום: טס שפלן / ג'יני
כדי להבין את חיבוטי השמאל החילוני בירושלים בבחירות הקרובות לראשות העיר, די להקשיב לצמרת סיעת מרצ במועצה: ראש הסיעה, פפה אללו, שומר על עמימות בנוגע למועמד לו יצביע וקורא לעודד את מצביעי מרצ בעיר לתמוך במועמד החילוני ניר ברקת; מספר 2 ברשימת מרצ, ד"ר מאיר מרגלית, הבהיר לפני שבועות אחדים כי הוא מעדיף להצביע למועמד חרדי מתון מאשר לתת את קולו לברקת, שהתבטא נגד חלוקת ירושלים ומיצב עצמו כאיש ימין "חילוני קיצוני", כהגדרתו של מרגלית; חבר המועצה סער נתנאל, שכיהן במועצת העיר בקדנציה האחרונה מטעם מרצ והסיר באחרונה את תמיכתו בה, הודיע כי יתמוך במועמדות איש הערוץ הראשון, דן בירון, המתמודד על ראשות העיר מטעם סיעת "עלה ירוק - ירושלים של כולם".
הבלבול שאחז בצמרת מרצ בעיר מצטרף לעובדה שבמערכת הבחירות הקרובה לא תציג המפלגה מועמד מטעמה לראשות העיר. אללו התלבט בעניין תקופה ארוכה, והחליט בסופו של דבר שלא להציג את מועמדותו כדי שלא לפצל את הצבעתו של הציבור החילוני בעיר ולמנוע את ניצחונו בבחירות של המועמד החרדי, מאיר פרוש. לדבריו, "עשיתי טעות כשהחלטתי לא להתמודד בבחירות הקרובות". בניגוד למרגלית, אללו לא שוקל תמיכה במועמד חרדי, "זו תהיה טעות להצביע למועמד חרדי. לצערי, הבעיה עם הציבור החרדי, כולל לופוליאנסקי, היא שקשה מאוד להגיע לשיתוף פעולה אתם. ברקת, לעומת זאת, כן מבין את כללי המשחק. אם אנחנו נהיה חזקים, הוא יצטרך לקחת אותנו בחשבון".
על אף זיקתו הברורה לימין וההצהרות הלוחמניות ששיחרר בחודשים האחרונים, הצליח ברקת ליצור סביבו קואליציית תומכים מרשימה מימין ומשמאל: מפלגת העבודה, שלא הצליחה להכניס חברים למועצת העיר הנוכחית, הודיעה שתתמוך במועמדותו לאחר ששילב את מועמדיה ברשימתו; גם מפלגת ישראל ביתנו הודיעה על תמיכתה במועמדותו.
על אף האחדות המרשימה שהצליח לגבש ברקת סביב מועמדותו, בצד השמאלי של המפה הפוליטית מסתייגים לא מעט מהתמיכה בו. חיים ברעם, פובליציסט ובעל טור במקומון הירושלמי "כל העיר", החליט כבר במערכת הבחירות הקודמת שלא להצביע לברקת, אלא דווקא לראש העירייה המכהן, אורי לופוליאנסקי. הפעם, הוא לא מתכוון לתמוך באיש מהמועמדים. "אני הולך לשים פתק לבן לראשות העיר", אמר ברעם אתמול. לדבריו, "ניר ברקת הוא לאומן. הוא 'גוש אמונים' חילוני. למועצת העיר, בלית ברירה, אצביע מרצ".
בשבוע שעבר הציגו ארבעה את מועמדותם לראשות העיר: פרוש, ברקת, בירון ואיש העסקים ארקדי גאידמק. "מערכת הבחירות הזאת מדגימה את מצבה העגום של ירושלים", אמר נתנאל. "אין אף מועמד מלהיב שאתה יכול להצביע עליו ולהגיד שאתה מתכוון לבחור בו בתמיכה מלאה. אין פה לא שם נוצץ, לא כריזמה, לא מישהו שסוחף את ההמונים. הבחירה כעת היא בפחות גרוע". נתנאל רואה במועמדותו של בירון, איש הערוץ הראשון ומהדמויות המוכרות בבירה, מועמד מחאה. "אף אחד לא משלה עצמו בנוגע לסיכויים של דן בירון, אבל האמירה היא חשובה", אמר.
המבוגרים עוזבים בעקבות הצעירים
אחד המאפיינים הבולטים לאובדן זהותה החילונית של ירושלים הוא ההגירה השלילית מהעיר: על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים לחקר ישראל, חלה עלייה ניכרת במאזן ההגירה השלילית מהעיר מאז 1988 ועד היום. בעוד שב-1988 היגרו מהעיר 1,100 תושבים, בשנת 2007 היגרו ממנה 6,400 תושבים.
מרבית התושבים העוזבים את העיר הם דווקא חרדים, שמוצאים מפלט ממצוקת הדיור הקשה בעיר ביישובי הלוויין של ירושלים. ואולם, בעיריית ירושלים סימנו בשנים האחרונות שתי אוכלוסיות נוספות שעוזבות את העיר בקצב מהיר: אחת היא אוכלוסיית הצעירים החילונים שמסיימים צבא ומעדיפים לעקור דווקא למטרופולין התל אביבי. לצדם, זיהו בעירייה "טרנד" חדש של זוגות ירושלמים מבוגרים יחסית, חלקם כבר בגיל הפנסיה, שילדיהם בגרו ועזבו את הבית, ובתגובה החליטו אלה לעקור בעצמם לאזור תל אביב, כדי להיות קרובים לילדים או למקומות הבילוי האטרקטיוויים. שמונה אחוזים מבין החילונים הנוטשים הזכירו את התחרדות העיר כאחת הסיבות המרכזיות לעזיבתם.
לדברי נתנאל, "מה שיציל את העירייה זה רק התערבות מסיווית של הממשלה... גם אם ברקת יזכה בבחירות הוא יצטרך לתת לחרדים את רוב תפקידי המפתח בעירייה. ברגע שהחרדים חולשים על תפקידי מפתח, כמו ועדת הכספים או ועדת התכנון והבנייה, הם משפיעים על המדיניות העירונית. זאת הדמוקרטיה וזאת הדמוגרפיה".
