ב-7 באפריל יראה אור ספרו החדש של דויד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה", בספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה. היום תחל מכירה מוקדמת של הספר באתר הספרייה החדשה, שם יימכרו 500 העותקים הראשונים מהספר, חתומים בידי גרוסמן. המהדורה הראשונה של הספר תודפס ב-20 אלף עותקים.
הרומן, בן 630 עמודים, מספר על שני גברים, אשה, ושני בניה של האשה. בנה החייל של גיבורת הספר, אורה, יוצא למבצע צבאי גדול, והיא בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה. היא נוסעת לגליל ויוצרת קשר עם אברם, אהוב נעוריה, ונודדת אתו ברגל ברחבי הארץ. כדי לגונן על בנה ולתת לו כוחות, היא מדברת עליו במשך כל המסע, וחיה את סיפור חייו.
מאז 1982, אז פירסם גרוסמן את ספרו הראשון - הספר לילדים ולבני נוער "דו-קרב", הוא חיבר ספרים רבים ובהם רומנים, קובצי סיפורים, ספרי ילדים, רומנים לבני הנעורים, נובלות, מסות ומאמרים. בין הרומנים הקודמים שלו: "חיוך הגדי", "עיין ערך: אהבה", "ספר הדקדוק הפנימי", "שתהיי לי הסכין" והרומנים לבני הנעורים "יש ילדים זיגזג" ו"מישהו לרוץ אתו".
לקראת צאת הספר החדש, גרוסמן החליט לא להתראיין לכלי התקשורת. על הרומן החדש הוא כותב בדואר אלקטרוני שנשלח ל"הארץ": "התחלתי לכתוב את הספר הזה בחודש מאי 2003, חצי שנה לפני סיום השירות הצבאי של בני הבכור, יונתן, וחצי שנה לפני גיוסו של אחיו הצעיר, אורי. שניהם שירתו בחיל השריון. אורי הכיר היטב את עלילת הספר ואת הדמויות. בכל פעם ששוחחנו בטלפון, ובעיקר כשהיה מגיע לחופשות, היה שואל מה התחדש בסיפור ובחיי גיבוריו ('מה עוללת להם השבוע?' היתה השאלה הקבועה שלו). את מרבית שירותו הוא עשה בשטחים הכבושים, בסיורים, בתצפיות, במארבים ובמחסומים, ומדי פעם היה משתף אותי בדברים שהתנסה בהם שם.
"היתה לי תחושה - או נכון יותר, משאלה - שהספר שאני כותב יגונן עליו. ב-12 באוגוסט 2006 בשעות האחרונות של מלחמת לבנון השנייה, נהרג אורי בדרום לבנון. הטנק שלו נפגע מטיל במהלך פעולת חילוץ של טנק פגוע. יחד עם אורי נהרגו כל אנשי צוות הטנק, בנייה ריין, אדם גורן ואלכס בונימוביץ'. לאחר תום ה'שבעה' חזרתי אל הספר. רובו כבר היה כתוב. מה שהשתנה, יותר מכל, הוא תיבת התהודה של המציאות שבה נכתבה הגרסה האחרונה".
עורך הספר, פרופ' מנחם פרי, סבור כי "אשה בורחת מבשורה" הוא שיא כתיבתו של גרוסמן. "כל הסופרלטיווים כבר בוזבזו אצלנו, גם על ידי, על ספרים אחרים", אומר פרי, "אבל יש ברומן המישיר-מבט הזה אנושיות נדירה, ובעיקר יכולת לעורר את הרגשות הכי אנושיים והכי עזים של הקוראים".
לדברי פרי, רוב מלחמות ישראל נוכחות בספר הזה - "מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת הלבנון הראשונה, וכל האינתיפאדות והמבצעים בשטחים. הספר הזה נוגע לא רק במציאות הפוליטית בארץ, אלא בלב החיים שלנו כאן".
במה שונה הספר הזה מקודמיו?
"ראשית, יש בו הישג מבחינת העברית, הוא מטלטל את המילון העברי ומראה כמה העברית היא שפה גמישה ויש בה יופי. מבחינתי חוויית העריכה היתה בעיקר רגשית, לא היה לי הרבה מה לעשות. גרוסמן יודע לכתוב. הוא אדם צנוע, ובכל פעם שהוא מסיים ספר הוא אף פעם לא בטוח בערכו, אבל נדמה לי שבספר הזה ההרגשה שלו אחרת - הוא מבין מה הוא כתב".
<<
