איאן מקלן ב"המלך ליר". לדבריו, "אני קרוב לגיל הפרישה ולירידה בתפקוד ולכן חש אמפתיה לליר"
ניו יורק טיימס
רבים רואים ב"מלך ליר" את הטרגדיה הגדולה ביותר של שייקספיר, דיוקן חסר רחמים של גבר זקן השופך את זעמו על האלים בעוד כוחו, שפיותו וחייו דועכים לאטם. גם שחקנים סובלים ממכאובי ההזדקנות, ונוגע ללב לצפות בשחקן גדול מתמודד עם התפקיד הזה בשלהי הקריירה שלו.
הפעם, כשהוא בן 68, תורו של איאן מקלן לעשות זאת. בשבוע שעבר הוא היה ליר בתיאטרון הארווי באקדמיה למוסיקה של ברוקלין, בהפקה חדשה ועטורת שבחים שביים טרבור נאן, חברו הוותיק מימי הלימודים בקיימברידג'.
זה היה צפוי. מקלן, אחד השחקנים הנערצים ביותר בבריטניה זה שנים רבות, מחזיק באמתחתו שורה של תפקידים שייקספיריים ובהם רומיאו, מקבת, קוריולנוס, ליאונטס, ריצ'רד השני, יאגו, ריצ'רד השלישי (גם בקולנוע) ופרוספרו. הוא אפילו הופיע פעמיים בעבר ב"המלך ליר", כאדגר וכקנט. התפקיד הראשי המתין לו, אבל מקלן לא התרצה.
"התפקיד הזה הוא מעין ספורט דמים", אמר מקלן ברוח טובה בשיחה שהתקיימה בעיר סטרטפורד-אפון-אבון באביב. "ההנאה ב'המלך ליר' היא לראות איך התפקיד מביס את השחקנים". אבל עד כה התחזיות השחורות של מקלן התבדו.
"זאת אחת ההפקות הצלולות, החזקות והמרגשות ביותר של הטרגדיה הדגולה שאי פעם ראיתי", כתב צ'רלס ספנסר, מבקר התיאטרון של "דיילי טלגרף", והוסיף: "החן, הפשטות והכנות הנדירה של מקלן מבהירים כל שלב במסעו הנורא של ליר".
ההפקה הגיעה לניו יורק לאחר שהועלתה במשך שלושה חודשים לפני אולמות מלאים בסטרטפורד, עיר הולדתו של שייקספיר, ולאחר מכן בסינגפור, באוסטרליה ובניו זילנד.
מפתיע לגלות שההפקה הזאת של "המלך ליר" יצאה לפועל במקרה. מקלן חזר ואמר בעבר שאינו רוצה בתפקיד, שמעולם לא ראה הפקה משכנעת לגמרי של המחזה. אבל, הוא מודה כעת, הוא ונאן גם הסכימו בחשאי שאם אחד מהם אי פעם יתבקש לעשות את "המלך ליר", השני יהיה חלק מההפקה. וכך היה. בשנה שעברה פנה אליו מייקל בויד, המנהל האמנותי של להקת שייקספיר המלכותית, ומקלן הסכים להשתתף בתנאי שנאן יביים.
זיכרונות נעימים
ההפקה היתה הסיום ההולם לפסטיבל כל יצירותיו של שייקספיר שהתקיים בסטרטפורד במשך 14 חודשים. מקלן הופיע כאן בפעם האחרונה ב-1989, כאשר היה עדיין שחקן תיאטרון רעב להכרה קולנועית. עכשיו הוא חזר ככוכב, כמי שמוכר למיליוני צופי קולנוע כמגנטו בטרילוגיית "אקס מן", כגנדלף ב"שר הטבעות", ולאחרונה כסר לי טיבינג ב"צופן דה וינצ'י".
שלושת החודשים בסטרטפורד החיו בו זיכרונות נעימים, לאו דווקא של ההופעות המעטות שלו עם הלהקה השייקספירית המלכותית לאורך השנים אלא של טיולי בית ספר כנער. "בדרך כלל היינו ישנים מחוץ לתיאטרון ומשיגים כרטיסים במחירים נמוכים להופעה למחרת", סיפר. "כך ראיתי את קוריולנוס ואת מקבת ומלווליו של אוליווייה, ואת ויולה, ליידי מקבת ולוויניה של ויוויאן לי, את טיטוס של פיטר ברוקס ואת ליר של צ'רלס לוטון".
ועכשיו הקהל בא כדי לראות אותו. "ילד בן שבע שלח לי מכתב מעריצים", הוא סיפר בגאווה. "הוא בא כדי לראות את גנדלף עם הוריו, אבל כתב לי, 'המלך ליר הוא המחזה האהוב עלי'. נראה לי שהוא מכור לתמיד".
האם הוא מסוגל להזדהות עם המלך הזקן והאקסצנטרי? "אני קרוב לגיל הפרישה ולירידה בתפקוד ולכן חש אמפתיה לליר", הוא אומר. "אדם יכול להכניס לתפקיד את הניסיון שלו, לא רק במשחק, אלא בחיים. זה תפקיד שבו יש לך הרבה עזרה. הסצינות כמעט משחקות את עצמן".
לדברי נאן, התפקיד הוא מעבר ליכולתם של רוב השחקנים. "השחקן שמגלם אותו צריך ליהפך לאדם בלתי צפוי מבחינה רגשית, כמו ילד", הוא אומר. "הוא עובר דרך שיגעון אל תבונה ושלווה, ומוכרח להיות לו כושר עמידה יוצא דופן".
המשך בעמ' 10
מקלן מלא עוצמה וכוח כליר. הוא ניצב גבוה ורזה, רגליו החזקות נחשפות כשהוא מוריד את מכנסיו במערכה הרביעית ומסיים את המחזה כשהוא נושא על כפיו את רומולה גראיי, המגלמת את קורדליה. אחרי השיחה שלנו הוזמנתי ללוות אותו בזמן שהוא החליף בגדים מג'ינס וסוודר לתלבושת של ליר, ובמבט חטוף ברור שהוא עדיין שומר על כושר.
להופעתו הפיסית של מקלן יש חשיבות מרכזית בביצוע שלו: היא מבטאת את זעמו של ליר באופן משכנע לא פחות מזעקת השיגעון אל תוך הסופה.
"הוא רגיל שהכל נעשה בדרך שלו", אמר מקלן. "הוא גבר אנוכי ועריץ, די דומה לריצ'רד השני שצריך לגלות שהתכונה החשובה ביותר שלו היא האנושיות שבו, ולא אלוהיותו. והוא מגלה לאורך המחזה שהאלים לא קיימים. האם זה שיגעון? בעיני זאת שפיות. נראה לי שהרגע שבו הוא נראה הכי מטורף הוא הרגע הכי שפוי שלו".
גם נאן מציב את העיסוק של שייקספיר בטבע האדם במרכז ההפקה: "מהו אדם? מדוע אנחנו מפחדים מהמוות? מדוע אנחנו נזקקים לאלים? שאלות בסיסיות ששייקספיר עונה עליהן תשובות לא מתפשרות ולא נעימות".
מרגש ומלכותי
הביקורות היו נלהבות. "איאן מקלן הוא ליר מרגש ומלכותי", כתב מייקל בילינגטון ב"גרדיאן", "ההפקה של נאן מוצלחת, אבל בזכות מקלן ומסע הניצחון שהוא עושה לעבר סוג מסוים של הארה אזכור את הערב הזה". לדברי איאן שאטלוורת, המבקר של "פייננשל טיימס", ליר של מקלן הוא "אינו הטוב ביותר שראיתי, אבל בהחלט בין הזוכים במדליה". הביקורת העוקצנית ביותר היתה של טים ווקר ב"סנדיי טלגרף", שהילל את "מפגן הכוח עוצר הנשימה" של מקלן, אבל הוסיף: "לא האמנתי, ולו לשנייה, שאני צופה בליר. צפיתי במקלן בתפקיד ליר".
האמירה הזאת לא רחוקה מהביקורת העצמית של מקלן שסיפר שהוא חוזר וקורא את המחזה ומכניס שינויים בהופעה שלו. "בכל לילה אני עושה במודע דברים חדשים, לא רק כדי לחדש, אלא מפני שיש עדיין חלקים במחזה שאני לא עושה נכון", הוא אומר. "עיקר העבודה היה להשיל את הטון הרטורי. ליר הוא נואם גדול. הוא לא מדבר אל הקהל, כמו יאגו או ריצ'רד השלישי או המלט. הוא מדבר אל האלים כשהוא לבדו, ומדי פעם הוא ממלמל לעצמו". האולם שבו התקיימה ההצגה בסטרטפורד, ממשיך מקלן, "מזמין איכות אפית. שיחקתי הרבה יותר מדי גדול, ולא יישמתי את מה שלמדתי לעשות לאחרונה עם המצלמה, משחק מופנם יותר".
הוא צוחק בביטחון של אדם שחש בנוח בחייו. גם התחושה הזאת היא תוצר של הזמן. ב-25 השנים הראשונות של קריירת התיאטרון שלו הוא הסתיר את נטייתו המינית מהציבור. ואז, אחרי שיצא מהארון בראיון רדיופוני ב-1988 והקים את "סטונוול", ארגון למען זכויות הומואים, הוא הכין את עצמו לתגובת הנגד. אבל דבר לא קרה.
"נהוג לחשוב שיציאה מהארון מסכנת את הקריירה", הוא אומר. "בפועל קרה בדיוק ההיפך. פתאום אנשים שלא התעניינו בי בכלל, במיוחד בתעשיית הקולנוע, גילו עניין רב".
כיום נהנה מקלן מהחופש לעשות את הדברים שהוא אוהב, פחות או יותר: סרט קליל או מחזה רציני, וגם פרויקטים מפתיעים יותר. הוא הופיע פעמיים בתיאטרון "אולד ויק" כאלמנה טוואנקי בגרסת פנטומימה לחג המולד של "אלדין"; השתתף בעשרה פרקים של אופרת הסבון הבריטית "Coronation Street"; הקליט שירה מאת וורדסוורת וקולרידג'; והוא גאה מאוד באתר שלו, mckellen.com.
הוא נהנה להיות כוכב. "תמיד הייתי ביישן בחברה", הוא אומר. "אחד היתרונות של השחקן הוא שאפשר לעשות חזרות. החיים לא כאלה. בשבילי להיכנס לחדר מלא אנשים זרים זה גיהנום. אבל עכשיו אני לא נכנס לחדר מלא זרים, מפני שהרבה אנשים יודעים מי אני. זאת הקלה", הוא אומר בנימת ניצחון, "נפטרתי מהביישנות".
<<
